שאלת הצומות - זכריה ז' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 06/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

השאלה של הגולים בבבל ברורה: צום החמישי (אב) נקבע לזכר החורבן. עכשיו בית המקדש הולך ונבנה ולכן הצום על חורבן הבית  צריך אולי להיפסק. תשובת הנביא אינה ברורה כל צרכה. ברור שהוא לא שבע נחת מהשאלה, אבל לא ברור לגמרי מדוע. נדמה לי שזכריה התרעם על השאלה משני טעמים: הטעם הראשון, שלא נאמר במפורש על ידו, הוא שבניין בית המקדש עדיין לא הושלם והגולים כבר מנסים למחוק מהתודעה שלהם את החורבן. בצורה כזו הגולים שנשארו בבבל  מנסים לנתק את עצמם ממחויבות לשוב לארץ או לפחות לתרום מהונם לחיזוק מפעל שיבת ציון, שהיה בחיתוליו ונתקל בקשיים רבים. ניתן למצוא תימוכין לרעיון הנ"ל בדברי העידוד והתמיכה של הנביא לבונים את בית המקדש: "תחזקנה ידיכם".

ואכן זכריה משיב שיש להמשיך לקיים את הצומות שנקבעו לזכר החורבן, כי הגאולה עדיין לא הגיעה. צומות אלה יתבטלו בעתיד כאשר דתו של  העם היהודי תיהפך לדת הרצויה על כל העמים: " ובאו עמים רבים וגוים עצומים לבקש את ה` צבאות בירושלים ולחלות את פני ה` " – ח, כב.

הטעם השני נאמר במפורש על ידי זכריה. השאלה על הצום הראתה לדעתו שהגולים חושבים רק על החורבן ולא על סיבותיו (רש"י). הנביא רוצה לאלץ אותם לחשוב על סיבות החורבן, כדי למנוע חורבן נוסף. ואכן ספר זכריה פותח בכך: "קצף ה` על אבותיכם קצף...אך תהיו כאבותיכם אשר קראו להם הנביאים...שובו נא מדרכיכם הרעים ומעלליכם הרעים ולא שמעו ולא הקשיבו" – א, ב – ד.     לשון אחר, זכריה התנגד לביטול הצומות הקשורים לחורבן בית ראשון, כדי לשמר את הזכרון מדוע הוא חרב ולהפיק את הלקח המתאים, כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.

בנבואת הפתיחה לא הבהיר הנביא מהם בדיוק המעללים הרעים. הוא עושה זאת בפרקים ז - ח, בהשיבו על שאלת הצומות. הדורות שקדמו לחורבן לא שפטו משפט צדק ועשקו את השכבות החלשות בחברה ("אלמנה ויתום, גר ועני"), "ויהי קצף גדול מאת ה` צבאות" – ח, יג.

תשובה זו  מבהירה שזכריה, כמו נביאים לפניו, שם את הדגש על מצוות שבין אדם לחבירו ופחות על מצוות שבין אדם למקום, כולל פולחן לאל.  גם הצום לזכר חורבן הבית שייך לדעתו  לפולחן ולכן העיסוק בו  (ולא בסיבותיו) אינו חשוב: "כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי...הצום צמתוני אני? "