בשבחי הנורמליות - זכריה ח' | דודו פלמה

מאת: כתיבה דודו פלמה, ציור - פיטר ברויגל האב, משחקי ילדים. 1560, המוזיאון לתולדות האומנות וינה. ת.פרסום: 07/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, 
בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם;
וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.
וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, 
מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. 
כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, 
בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא.

***

ירושלים עיר רווית כמיהה לנורמליות. בין אבנים מקודשות לשלוש דתות מהדהדים קולותיהם של אנשים שנשרפו בלהט הסינדרום שבקע ממוחם הקודח. סינדרום ירושלים. עיר של קדושה ומקדש וקרבנות וזבחים וחטאת ואשם. עיר שנטלה תשעה קבין של יופי שמטריף את הדעת. עיר שעמים רבים עברו בה, והרגו בה ובעלו אותה ועליה. 

ובא אחד, נביא, זכריה, ובפשטות נהדרת מצייר במכחול הרגיש של שפתו המופלאה ירושלים אחרת. ירושלים נורמלית. ירושלים שאין בה סינדרום. ירושלים שזקניה וזקנותיה יושבים ברחובותיה ואיש ומשענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה. וזה כל כך יפה שבא לבכות מרוב אושר. מרוב נורמליות. 

אוף, די, שיבוא כבר חזון זכריה. שיבוא כבר. עייפנו מהטירוף והערגה המקודשת. רוצים עיר כמו שראה אותה לרגע הנביא זכריה בעיני רוחו שבעים שנה אחרי החורבן הראשון. לא ירושלים של מעלה ולא ירושלים של שאול תחתיות. 
ירושלים של אמצע. כמו שברא אותה נביא אחר. בעידן אחר. 

ירושלים של אמצע / יהודה עמיחי

לָמָּה יְרוּשָׁלַיִם תָּמִיד שְׁתַּיִם, שֶׁל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל אֶמְצָע
בְּלִי לַחְבֹּט אֶת רֹאשִׁי לְמַעְלָה וּבְלִי לִפְצֹעַ אֶת רַגְלַי לְמַטָּה.
וְלָמָּה יְרוּשָׁלַיִם בְּלָשׁוֹן זוּגִית כְּמוֹ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת רַק בִּירוּשָל אַחַת
כִּי אֲנִי רַק אֲנִי אֶחָד וְלֹא אֲנַיִם.

----------------------------
 משחקי ילדים, צייר פיטר ברויגל האב