כצאן לטבח - זכריה יא | דודו פלמה

מאת: כתיבה : דודו פלמה, בציור : נחום גוטמן רועה העיזים ת.פרסום: 11/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


ד כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהָי: רְעֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה.

****

למזלו של זכריה לא ניתן להחיל את חוק גודווין באופן רטרואקטיבי ולכן אף אחד לא יכול להגיד לו שאסור להשוות. 
 וזכריה אכן מביט אל העתיד ומשווה, כי זה מה שנביאים עושים, משווים את ההווה אל העתיד. ועוד מה שיפה בנביאי ישראל שאין אצלם מוקדם ומאוחר ולכן הם גם מתגוררים בתנ"ך, אקס- טריטוריה על זמנית.

"כְּצֹאן לְטֶבַח" הוא ביטוי המתאר מי שמובל אל מותו ללא התנגדות, מבלי לנסות להתקומם ומבלי שניסה להגן על חייו, באמצעות דימויו לצאן המובל לשחיטה. 

ב-1 בינואר 1942 התכנסו במטבח ברחוב סטרשון 2 כ-150 מחברי תנועות הנוער החלוציות. במהלך האספה הוקרא ביידיש ובעברית כרוז שחיבר אבא קובנר, במקביל הושמעו בכנס דעות בדבר האחריות הקולקטיבית והתוצאות שעלולות להיות להפעלת נשק ולהחזקתו. חלק טענו כי ייתכן שיהודי הגטו לא יתנו גיבוי למורדים, וזאת משום שיראו בהם כאלה המאיצים את הקץ וסיבה לשואה המתקרבת. למרות כל הלבטים, התקבלו לבסוף דבריו של אבא קובנר:

אל ניתן שיובילונו כצאן לטבח

נוער יהודי, אל תיתן אמון במוליכים אותך שולל. משמונים אלף יהודים שב"ירושלים דליטא" שרדו אך עשרים אלף. לעינינו קרעו מאתנו את הורינו, אחינו, ואחיותינו.

היכן הם מאות הגברים שנחטפו לעבודה בידי ה"חוטפים" הליטאים?
 היכן הן הנשים הערומות והילדים, שהוצאו מאתנו בליל האימים של הפרובוקציה?
היכן הם יהודי יום הכיפורים?
היכן אחינו מהגטו השני?
כל אשר הוצא משערי הגטו לא חזר עוד.
כל דרכיו של הגסטאפו מובילות לפונאר.
ופונאר היא מוות!
 המהססים! השליכו מעליכם כל אשליה. ילדיכם, בעליכן ונשיכם אינם עוד.
פונאר אינה מחנה – שם נורו כולם.
 היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור.
אל נלך כצאן לטבח!
 נכון, חלשים אנו וחסרי-מגן, אולם התשובה היחידה לאויב היא התנגדות!
אחים! מוטב ליפול כלוחמים בני-חורין מלחיות בחסד מרצחים.
להתגונן! עד הנשימה האחרונה.

הכרוז זכה להדים, ורעיון המרד - התנגדות מזוינת להשמדה התקבל, הקריאה "לא נוּבַל כצאן לטבח!" הייתה לסיסמה שהתנוססה בכְּרוּזים רבים שקראו להתנגדות יהודית נגד הכובש הנאצי.

****

אין עוד כאברהם חלפי לבטא את קולם הנאלם של מי שהובלו כצאן לטבח. 
 שירו "כאלמונים בגשם" הוא זעקה אילמת שמהדהדת מקצה העולם ועד קצהו כמו שעושה המשפט "וידום אהרון" בתנ"ך. וכאשר שאל אברהם חלפי "מדוע אדם מחלל את צלמו" נעו אמות הסיפים בשמים הריקים מאלוהים. ואין תשובה.

כאלמונים בגשם / אברהם חלפי


אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים 
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה. 
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי 
וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה. 

אַךְ עֲדַיִן רוֹאוֹת עֵינַי 
זוֹהַר עֵינָיו שֶל יֶלֶד. 
וְעוֹד רוֹאוֹת עֵינַי: 
כּוֹכָב אֵין דוֹמֶה לוֹ בַּזֹּהַר.
וְאִמָּהוֹת דְּאוּגוֹת-פָּנִים 
נוֹהֲגוֹת אֶל הָאוֹר יַלְדֵיהֶן הַקְּטָנִּים. 

מַה יִהְיֶה עֲלֵיהֶם? מַה יִהְיֶה? 
שִמְעוּ שִׂמְחָתָם הַנּוֹשֶמֶת 
כְּאָבִיב, שֶנִּדְמֶה כִּי לֹא יַחֲלוֹף עַד עוֹלָם. 
כָּרוֹעַ אֶכְרַע לִפְנֵי דְּמוּת אֱלֹהִים 
אַף אִם מֵעֵינַי נֶעְלָם. 

אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים, 
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַדּוּעַ 
בָּרָק פּוֹגֵעַ בְּעֵץ 
הַנּוֹשֵׂא אֶת פִּרְיוֹ לְתֻמּוֹ. 
אַל-נָא תָּרַע לַתְּמִימִים. 
הֵם אֵינָם יוֹדְעִים 
 מַדּוּעַ אָדָם מְחַלֵּל אֶת צַלְמוֹ. 

- - אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִילִּים 
מֵהֶן נוֹלֶדֶת תְּפִילָּה. 
כָּל הַמִּילִּים אָבְדוּ בְּקוֹלִי 
וְהָיוּ כְּאִלְּמוֹת אֲפֵלָה. 

----------------------------
 ציור, נחום גוטמן, רועה העיזים