סינדרום ירושלים זכריה - י"ב | מני גל

מאת: מני גל, עיבוד תמונה יונה ארזי (123rf) ת.פרסום: 13/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נבואות אחרית הימים, יש בהן גאולה ורווחה, אך גם נקם ושילם. הדבש מיועד לעם ישראל לעתיד לבוא, ולפעמים גם לגויים, שילמדו ללכת בדרכי ה` ובדרך השלום. על פי רוב מתארות הנבואות האלה את הגויים מתקבצים ובאים לירושלים, היא המרכז הרוחני, עליו ישפוך האלוהים האחד את קדושתו. העוקץ מתחלק בין החוטאים של עמנו, שימוגרו כליל, עד כי בתהליך הסלקציה הזה יישארו אך ורק צדיקים טהורים, לבין צבאות הגויים, שיתקבצו לעלות על ירושלים למלחמה, ושם יכה אותם האלוהים, ולא יותיר מהם שריד.

הדואליות הזאת מאפיינת את הנבואות השונות של אחרית הימים, ואין לחפש היגיון שיישב את הסתירה. אם רוצים, אפשר אפילו לתאר מהלך משולב, שבו תחילה נספים החוטאים של עמנו ושל הגויים, ואחר פותחים הצדיקים הנותרים, בני כל העמים, את הדף החדש בהיסטוריה העולמית, הדף של השלום העולמי, שמורשתו מופצת מהמקדש בירושלים.

כמה פסוקים בפרק זה עוררו את תשומת לבי, מאחר והם מזכירים את מה שקרוי אצלנו `סינדרום ירושלים`:

הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב, וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים. כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ, וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

מה אומרים המומחים למחלות נפש על סינדרום ירושלים?

מדובר בסוג נדיר יחסית של הפרעה נפשית, בה תייר או צליין, הנמצא בירושלים, משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים, שמוטלת עליו משימה משיחית, או שהוא התגלמותה של דמות מספרי הקודש. זהו מקרה פרטי של מחשבת שווא ושל שגעון גדלות, המופיעות בדרך כלל במחלות פסיכוטיות, ואשר מובילות לעתים לצורך באשפוזו של הלוקה בה בבתי חולים לבריאות הנפש.

הלוקים בתסמונת זו הם, על פי רוב, אנשים שלקו בהפרעה נפשית פסיכוטית עוד קודם הגיעם לירושלים, וההגעה לעיר החמירה את מצבם באופן משמעותי. הלוקים מגיעים לירושלים לאחר מסע ארוך ברחבי העולם ובהגיעם אליה הם מתנהגים בכיכרות העיר ובאתרים המקודשים לדתות השונות כאילו יש להם כוחות אלוהיים ומשיחיים. התיאטרליות המאפיינת את התנהגותם מושכת את תשומת לב הסובבים. לעתים הם מגיעים עד כדי התנהגויות קיצוניות המסכנות אותם או את סביבתם, ויש צורך לאשפזם בכפייה עד שיחלוף השלב המסוכן בהתנהגותם.

אחד התיאורים הראשונים של התסמונת נמצא בספרות עולי הרגל מימי הביניים. מרג`רי קמפ, צליינית אנגלייה מהמאה ה-14 ,תיארה כיצד הופיעו אצלה תחושות של שליחות משיחית בעת שהחלימה במולדתה מפסיכוזה שלאחר לידה, וכיצד מחשבות אלו הבשילו להתנהגות מוזרה ותיאטרלית בהגיעה בתום מסע רצוף תלאות למקומות הקדושים בירושלים. בספרות עולי הרגל והתיירים במאה ה-19 נמצאים תיאורים רבים של הלוקים בתסמונת.

אם כן, מדובר במין של שיגעון, שאווירת ירושלים, בצירוף עם מרכיבי אישיות ורקע דתי, מחוללים באדם.

אם נעביר את תיאור סינדרום ירושלים לשדה הפוליטי, ניווכח שירושלים מחוללת בבני אדם סימנים דומים, המתאפיינים בפנאטיות קיצונית, ובהתנהגות אימפולסיבית ומזיקה לכל הסובבים את הפנאט הירושלמי. `ירושלים מאוחדת לנצח`, `לעולם לא נחלק את ירושלים`, `שחררנו את ירושלים` הם רק כמה מהביטויים המלווים את ההתייחסות לאותה עיר קטנה יחסית, שמשאביה הכלכליים מדולדלים, אך היא עשירה בזיכרונות היסטוריים ובסמלים דתיים ולאומיים שמנפחים את חשיבותה מעל ומעבר למה שהיא יכולה להעניק כיום לאוהביה. המאבקים על המקומות הקדושים, הרגישות הקיצונית לכל סימן של פגיעה בזכויות קהילה דתית מסוימת, מנבאים לנו עוד שנים רבות של טירוף.

הסיכוי היחיד שיכול לצמוח במציאות מטורפת זו היא האפשרות שכולנו נבין, שהטוב ביותר שיכול לקרות בירושלים ינבע משיתוף פעולה, מעבודה משותפת בכל המישורים – הפוליטי, הדתי, החברתי והכלכלי. כמה מנביאי ישראל לא היו רחוקים מתפיסה זו, כשדיברו אל בית המקדש, שיהיה לבית תפילה לכל העמים, ועל אחרית הימים, שבה יגור זאב עם כבש.

כהצעה מעשית לריפוי הסינדרום הירושלמי אני חושב על עתיד, שבו כל בית תפילה שייבנה בירושלים יהיה בית תפילה לכל העמים ולכל הדתות, שתתנהלנה בו תפילות משותפות לאל, שאם הוא קיים, הרי שהוא אחד ושל כולנו. יוזמות ראשונות בכיוון זה כבר נולדו בירושלים, ויש לברך על כך.