איך גברה הרוח על החומר (או הרוכב על החמור)- זכריה יב | עופר בורין

מאת: עופר בורין, התמונה 123 RF ת.פרסום: 13/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק מתאר מלחמה גדולה על ירושלים.

 התוקפים – כל העמים, כולל יהודה (כלומר הגולים, אלה שלא גרים בירושלים):

ב) הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם׃

ירושלים הופכת לכוס רעל.
יהודה, בהנהגת אלוהים, הופכת לכלי אש
 וביחד הן מנצחות את כל העמים:

ו) בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם׃

אלוהים גם התערב להרגיע את התחרות בין יהודה (הגולים) ליושבי ירושלים:

ז) וְהוֹשִׁיעַ יְהוָה אֶת אָהֳלֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְמַעַן לֹא תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת בֵּית דָּוִיד וְתִפְאֶרֶת יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם עַל־יְהוּדָה׃
----------
 עד כאן, הכל שגרתי. מלחמה גדולה על ירושלים. אלוהים מנצח את כולם ומשכין שלום בתוך עמו.
----------
 אבל אז, בתום הניצחון, מופיעים שני הפסוקים הבאים:

י) וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר׃
 יא) בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן׃הפרק הזה מופיע ללא תאריך.

מישהו חשוב מאוד מת בקרב הזה.
כל כך חשוב שהאבל בירושלים גדול מאוד, בדומה לאבל על "הדד רימון בבקעת מגידון".
 כתב החידה הזה נפתר בדרשות עם ההסבר הבא: מדובר על אבל הדומה לאבל שהיה על מות אחאב מלך ישראל ומות יאשיהו מלך יהודה.
אחאב כמייצג ריבונות לאומית חזקה שרוח עבודת השם בה חלשה.
ויאשיהו כמייצג ריבונות לאומית חלשה עם רוח עבודת השם חזקה.
שניהם כידוע לא שרדו.
----------
 לימים, כאשר ספד הרב אברהם יצחק קוק על מות הרצל חוזה המדינה, הוא דימה את הרצל כמייצג הציונות המדינית (אחאב) ואת הציונות הדתית כיאשיהו.
 הרב קוק ראה בציונות המדינית את החמור (החומר) עליו תעלה ותרכב הציונות הדתית כשהמטרה היא להקים בארץ ישראל מדינה שתביא לגאולה. "אתחלתא דגאולה" – זה שם המהלך עליו הכריז הרב ומאמיניו עד היום דבקים בו.
הפסוק הזה מזכריה, שימש את הרב קוק באותו "מספד ירושלים" על הרצל.
----------
ייתכן שהרב קוק כיוון לטוב ולשילוב בין "אחאב" ליאשיהו". 
 בעיני, עצם הטיעון, שיש לצד הדתי איזה יתרון רוחני על העולם החילוני, הוא בעצמו חטא יוהרה שאת המחיר שלו אנחנו משלמים עד היום ונשלם עוד בעתיד.
----------
 על הרקע הזה, מתואר הפרק אופן האבל הלאומי על מות אותו איש חשוב:

יב) וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד׃
יג) מִשְׁפַּחַת בֵּית לֵוִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד׃
 יד) כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד׃

כולם סופדים, כולם מתאבלים. כל משפחה עושה זאת בתוך עצמה (אין לי מושג למה הדגש על הפרדת האבל בין המשפחות לנשיהם)
----------
ב 1995, גברה הרוח (התוצר הרע שלה) על החומר. היא ירתה בו שלושה כדורים בגב.
 ועוד לא למדנו להתאבל עליו כמספד על היחיד והבכור.