אלוהים וגודזילה על הר הזיתים - זכריה י"ד  | מני גל

מאת: מני גל, התמונה 123RF ת.פרסום: 15/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

חשבתם שתעברו את זה בקלות? חשבתם שאחרית הימים תתקבל בבחירות דמוקרטיות בסיועם של הזקנים, הבתולות והטף בחוצות ירושלים? החזון האוטופי הכל כך יפה והומני שצייר זכריה באחד הפרקים הקודמים כל כך סותר את המציאות בהווה (קשיים כלכליים, הצקות עממי הארץ, אבדן האמונה העצמית), שאפילו זכריה האופטימי חייב לתפור לנו את המאורע המכונן שיעביר אותנו ממצוקות הפלנטה הנוכחית אל העולם החדש. חשבתם שחורבן הבית הראשון היה שיא כל השיאים, התחתית של כל המצוקות? בפרק מסיים שב זכריה אל הדימויים האפוקליפטים האלימים שציירו קודמיו, והוא שואב דימויים ותסריטים בעיקר מפנטסיית גוג ומגוג של יחזקאל.

הִנֵּה יוֹם בָּא לַיהוָה, וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ: וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר, וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה, וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר: וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב.

חזונו של זכריה מזכיר מאד את חזון אחרית הימים של יחזקאל. שוב אנו חוזרים אל הימים הנוראים של מלחמת העולם. הגויים הרעים יִמָּשְׁכוּ באף על ידי האל הנורא עוד יותר - אל ירושלים. הם יחשבו שהעיר הקטנה הזאת מלאה אוצרות, לפחות כמו שושן, בבל או נינוה. הם ישכבו את נשות העיר, יגלו חצי מהאוכלוסיה, ואז יופיע אלוהים במדי קרב, ויראה להם מה זה לזמום רעה על עם הבחירה, שכה אהב, כידוע.

חזיונות זכריה, כאמור, הם פנטסטיים, ויתכן שהופיעו אצלו בחלום. הנה כך:

וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד, וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה: וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי, כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ.

כמו מצ`יסטה או גודזילה, המתרוממים בגופם הענק מעל לגורדי השחקים של מנהטן, כך יעמוד הקדוש ברוך הוא ברגליו האינסופיות על הר הזיתים, וממשקלו העצום ייבקע ההר. האדמה תרעש, וכמו בימי הרעש של עוזיה ינוס כל העם (תזמורת דרמטית ברקע!) בחפשו מפלט מפני הטבע המשתולל.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן: וְהָיָה יוֹם אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה, לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר:

חושך ביום, אור בלילה - התרחשות קוסמית מעוררת אימה ופלצות. `קרב יום` כבר אמרנו?

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן, בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה.

זכריה פשוט מצטט את יחזקאל, בהשמיטו את הפסוק החביב עלי, המספר על הדייגים השטים בים המתוק מעין-גדי ועד עין-עגלים.

והנה פסוק מקורי של זכריה, שישובץ מאוחר יותר בסידור התפילה שלנו:

וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד:

זה היה צריך להיות הפסוק החותם את הפרק ואת הספר, אך זכריה לא מיצה עדיין את מלוא יכולתו היצירתית בתיאור זוועות מלחמת יום ה`, והוא ממשיך לפרט את כל מה שמיותר לחזור ולצטט כאן.

זכריה סוגר את הפרק בהזיה בלתי מציאותית נוספת, שעיקר פרטיה הוא: ה` יכה בגויים מכה ניצחת כזאת, שהנותרים בחיים יקבלו עליהם את עול מלכות שמים, ויהפכו לעובדי השם, העולים לרגל בכל שנה לחגוג את חג הסוכות בירושלים. מי שלא יעשה זאת - לא יזכה בגשם באותו חורף. זכריה חותם במשאלה של בן למשפחת כוהנים - שהמנחות הרבות שיביאו למקדש כל הגויים הנכנעים לסמכות האלוהית היחידה יבטלו את הצורך במסחר במזון על הר הבית:

וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי (במשמעות של סוחר) עוֹד בְּבֵית יְהוָה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.

לטעמי - הפרק האחרון בספר זכריה מאכזב. הנביא ממחזר את נבואת יחזקאל, אינו מזכיר כלל וכלל את התביעות המוסריות שהן עיקר העיקרים, הוא מתמוגג מתיאורים אלימים של פעולת האל ביום ה`, הוא מצניע בתוך דבריו את האינטרסים הכוהניים ומבסס את קבלת עול מלכות שמיים על התבוסה הנוראה שהאל הזה ינחיל להם, לגויים. ככה בונים עתיד אופטימי ושָׁלֵו של אחרית הימים?