הֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים - מלאכי ג'   | מני גל

מאת: מני גל, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 20/02/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שני הפסוקים המסיימים של ספר מלאכי הם היותר מוכרים, למרות שמובנם אינו בהיר לחלוטין, ותילי תילים של פרושים הוצמדו להם:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם, פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

האם זה אותו אליהו הנביא מספר מלכים?

אליהו מסיים את הקריירה הדרמטית שלו בסערה. הוא עולה השמימה במרכבת אש. אך לפני כן, באותה שעה בודדה ומייאשת בהר סיני, לאחר בריחתו משומרון, מלמד אותו האלוהים לקח: לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה (מלכים א` י"ט). לקח זה מהווה, אולי, תגובה לקנאות שאפיינה את מעשיו של אליהו. חכמים אומרים כי אליהו נלקח השמימה, ולא מת ככל האדם, דווקא על מנת שיפנים את הלקח וישתנה. על רקע זה נותנים חז"ל משמעות מיוחדת לדברי מלאכי. תהיה אשר תהיה משמעות הביטוי `והשיב לב אבות על בנים...`, מדובר, ככל הנראה, במשימה אחרת לחלוטין מאשר המלחמה הקנאית בעבודת הבעל, משימה של השכנת שלום. אם כן, אליהו הפנים את הלקח, ובזכות אותו פסוק ממלאכי לבש אליהו הנביא דמות חדשה, המבשרת תקווה לעתיד.

במסכת עדויות פרק ח` משנה ז` מצינו:

אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע ... רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת, וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" וגומר, "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

זהו אליהו החדש, זה שלבואו אנו עורגים בליל הסדר. הוא יביא לנו את בשורת העתיד הטוב, את בשורת הגאולה. הוא ישכין אווירת אופטימיות גם בטקס ההבדלה, לקראת השבוע הבא. הוא יברך את הרך הנולד בברית המילה. הוא יופיע במפתיע ברגעי מצוקה של יהודים, ויושיע אותם.

מדוע מדבר מלאכי על אבות ובנים בהקשר זה של זמן הגאולה? אם יש תקווה כלשהי לשינוי מהפכני ביחסים בין אנשים לזולתם, או בין בני אדם לאלוהיהם – הרי ששינוי זה חייב להיות משולב במהפכה ביחסים שבין הורים לילדיהם – בין אבות ואמהות לבנים ולבנות. שינוי תרבותי של ממש – יש לו תוחלת רק אם ידעו הורים להוריש אותו לבניהם בדרך של חינוך, אחרת יפוג ויתמוסס השינוי במהלך של דור אחד. ולפעמים הדור הצעיר, דור הבנים והבנות, הוא אשר יכול להביא את המהפכה, ועליו להתמודד מול הוריו, המייצגים את השמרנות הבעייתית, ולשתף אותם בדרך החדשה שהוא רוצה ללכת בה. ביצוע מהפכה תרבותית תוך מרידה בדור ההורים ובמורשת שהם מקיימים – גם בו יש סכנה של הצלחה זמנית בלבד. אותם חלוצים של התנועה הציונית, שידעו לחדש בלי לקרוע את עצמם מהתרבות היהודית העשירה של העבר, היתה בהם עוצמה רבה יותר, והשפעתם היתה ארוכת טווח יותר.

המילים האחרונות של הפסוקים המסיימים מעוררות התנגדות: פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם. אלוהים אינו מצליח להיגמל מהצורך החזק שלו לאיים. למה הכוונה? האם אומר מלאכי, שאם אליהו הנביא לא ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, יכה האל את הארץ כעונש? האם מטיל האל על אליהו משימה, שיכול להיות שהיא בלתי אפשרית?

הייתי רוצה להבין את הפסוק הזה בדרך מעט שונה: אליהו הוא רק שליח של האל ושליח שלנו. קרוב הלבבות בין אבות ובנים הוא משימה אנושית, ולא אלוהית. מי שחייבים לעשות את המאמץ לקירוב בין-דורי הם אנחנו. אם לא נעשה זאת – חראם עלינו...