מזמור חידה - תהלים כ"ד | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 26/03/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

המזמור מציג חידה: הוא שואל שתי שאלות שלכאורה אין קשר ביניהן:

א.     "מי יעלה בהר ה` ומי יבוא במקום קדשו?"

ב.     "מי זה מלך הכבוד?"

בחלק הראשון המשורר מציין מי ראוי שיעלה להר הבית. בחלק השני הוא קורא לקבל בכבוד הראוי את אלהים למקדש. מהו איפוא הקשר בין שני החלקים?

לדעתי, מנסה המשורר להציג היררכיה חברתית שונה מהמקובל ביחס לזיקה של העם לבית המקדש. כידוע חלה חובה על כל הגברים בעם ישראל לעלות למקדש שלוש פעמים בשנה (שלוש רגלים). במקדש באה לידי ביטוי ההיררכיה של כהן, לוי, ישראל. יש להניח שלמלך היה מעמד מיוחד בקרב העולים לרגל.

משורר תהלים מעוניין ליצור זיקה סלקטיבית למקדש. הראויים להתקרב לאל בהר אדוני הם נקיי הכפיים וברי הלבב. אלהים בעצמו שציווה על העלייה לרגל של כל שכבות העם, סבור שבעצם רק שכבה קטנה של צדיקים הם הראויים לפגוש אותו במקום המקודש. יש לשים לב שהמשורר שם בפי האל את הקריטריונים לזכאות לעלות למקדש: "אשר לא נשא לשוא נפשי [לפי הקרי]".

אלהים שהוא מלך העולם ובוראו  אינו רוצה להתקבל במקום המקודש על ידי כהנים ומלכים, כפי שמקובל לפי הנוהג הדיפלומטי. הוא רוצה להתקבל על ידי הצדיקים, שאינם עומדים בראש העם. ההיתממות של המשורר שמציג  פעמיים את השאלה: "מי זה  מלך הכבוד?" שיוצר ציפיה שהמלך הוא מלך בשר ודם, נועדה להדגיש שאלהים לא חפץ שמלכים יכבדוהו, אלא הצדיקים.

אלהים מלך הצבאות [צבא השמים], שברא את היקום הוא המלך האולטימטיבי שאינו רוצה להתגלות לכהנים ולמלכים אלא לצדיקים. אלהים פועל כסלקטור במועדון סגור ומכניס להר הבית רק את הצדיקים. רק בסיטואציה כזו הוא מוכן להיכנס למקום שהוא משכנו בארץ. אלהים הכל יכול, הגיבור האמיתי ביקום, אינו מעריך מלכים ובעלי שררה אחרים [כוהנים למשל], אלא את הצדיקים שכוחם דל אבל בעלי שלמות מוסרית, הן במעשיהם והן בכוונותיהם ובמחשבותיהם.

המשורר המזוהה עם הצדיקים מביע משאלה לעולם שההיררכיה בו אינה נקבעת על פי המעמד הפורמלי על פי קריטריונים  של כוח ושל מילוי תפקידים במקדש, אלא על פי אמות מידה מוסריות.

לסיום – ההיררכיה במזמור מבוטאת דרך דימויים של גובה: הר ה` ושערים גבוהים ["שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם"]. מי שראוי לעלות למקדש ולפגוש את האל הוא הצדיק שפל הרוח שאינו מפלס את דרכו בסולם החברתי הנישא, על ידי נשיאת שם אלהים לשוא.

הערה

המשורר מקפיד לדבר על הר ה` ולא על בית המקדש, שהפולחן בו מקיים היררכיה פורמלית נורמלית, שאותה הוא היה רוצה להחליף.