דְּרָכֶיךָ, יְהוָה, הוֹדִיעֵנִי - תהלים פרק כ"ה | מני גל

מאת: מני גל התמונה 123 RF ת.פרסום: 27/03/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

במזמורי התפילה של תהלים אנו מוצאים לפחות שתי גישות שונות לעניין הזכות לקבל מאלוהים תמיכה וסיוע:

הראשונה, פשטנית ובהחלט לא משכנעת, אומרת: אני צדיק ואויבי רשעים. גמול לי ולהם כמעשינו הרעים והטובים.

השנייה, אנושית וריאלית יותר, אומרת: יודע אני כי צדיק מושלם אינני. חטאתי בעבר, אך התחרטתי על מעשי ובאתי אליך. אתה יודע לסלוח, וגדולתך ברחמים ובחמלה. הושיעני!

דומה כי מזמור כ"ה הולך בדרך השנייה.

זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.

רחמיך וחסדיך, אלוהים, הם מעולם, כלומר נצחיים, והם מגדירים אותך. זכור זאת, כשאתה בא לדון אותי. אמירה זו ראויה לציון, שכן התורה מציגה את האל גם כאל קנאי, נוטר ומעניש.

חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה, לְמַעַן טוּבְךָ, יְהוָה.

יודע אני כי חטאתי, ואני מבקש ממך, אלוהים, שתסיר את חטאי מזיכרונך ותמחל לי. כך יֵדְעוּ הכל כי טוב אתה.

טוֹב וְיָשָׁר יְהוָה, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ.

מטובו ומיושרו של האל נובעת ההדרכה שהוא נותן לחטאים, ההולכים בדרך ומתלבטים. נכון, אפשר היה לשפוט אותם לחומרה, אך משום שאלוהים הוא טוב וישר, הוא יבחר ללמד את האנשים התועים כיצד לשוב לדרך הישר.

כָּל אָרְחוֹת יְהוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו.

האם כל אורחות ה` הן חסד ואמת, או שמא אורחותיו הן כאלה רק לנוצרי בריתו ועדותיו?

דְּרָכֶיךָ יְהוָה הוֹדִיעֵנִי, אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי. הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי...

המילים `דרכים` ו`אורחות` משמשות במזמור שימוש דו משמעי. מחד, אלה דרכי ה`, כלומר נורמות ההתנהגות המצופות מדורשיו; ומאידך – מילים אלה משמשות גם שימוש מטאפורי, לתאר את האנשים ההולכים בדרכי החיים שלהם, ותועים, ושבים אל דרך הישר.

גם המילה `הדריכני` קשורה במטאפורה זו. המשורר מבקש מהאל שינחה אותו בדרך, כדי שיוכל להגיע למחוז חפצו בבטחה.

המזמור נוקט בנוסח של תפילה אינטימית בין האדם לאל. את דרכי האל אי אפשר ללמוד מפסוקי התורה בלבד. מתווכים אנושיים, משכילים כל שיהיו, עלולים לפרש את דרכי האל פירוש מוטעה, ואין להם סמכות לפרש אותן עבורנו. עבור המאמין בנבואה, יכולה בקשה זו להתפרש כמשאלה להתגלות ישירה של האל אל המשורר. עבורי מתפרשת בקשה זו כהבעת משאלה להארה, ללמידה אישית, להתפתחות, לרכישת ניסיון, לגיבוש תובנה חדשה. התפילה לאל, על פי תפיסה זו, היא הפנייה אל האל שבתוכנו, אל השכל, הרגש והמצפון, כל אותן תכונות שהן מותר האדם.

נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין

כשהייתי ילד בירושלים, אמר לי פעם מישהו לקראת לכתי לישון: `בְּטוֹב תָּלִין!`, מעין ברכת לילה טוב מיוחדת. והנה לפנינו המקור לביטוי יפה זה. חקירה קצרה העלתה שבכמה עדות ישראל הברכה מוכרת ונאמרת. הנה, אצל יהודי תימן, אומר בערב איש לרעהו: `בטוב תלין!`, והמשיב עונה: `תקיץ בישועה ורחמים!`. איזה יופי!