שמואל ב - כ"א | עופר בורין

מאת: עופר בורין,http://www.pitts.emory.edu/woodcuts/1700MartAV1/00028885.jpg ת.פרסום: 03/05/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק מתחיל בהודעה שבימי דויד היו שלוש שנים רצופות של רעב בארץ:

(א)וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה

לא ברור מתי היו שלוש השנים האלה. אני חושב שהן היו לפני חטא אוריה ובת שבע, משום שמאז החטא הזה, אין דיבור ישיר בין אלוהים ודויד, ואילו כאן, דויד פונה לאלוהים בעניין הרעב הכבד ומקבל תשובה:

וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְהוָה ס וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים:

אלוהים מספר לדויד שהרעב הכבד קשור לכך ששאול המית את הגבעונים, וזאת בניגוד להבטחה שנתנו להם זקני ישראל ויהושע במהלך כיבוש הארץ בימי יהושע (יהושע, פרק ט` למי שמעוניין לקרוא. אפשר גם לקבל את המאמר שכתבתי בנושא אז).
 חשוב לציין, שלא מוזכר, עד הפרק הזה, ששאול פגע בגבעונים. פתאום, באיזה דיבור אנטימי בין אלוהים לדויד צף הנושא.
 דויד לא ידע על הסיפור הזה ולכן הוא פונה לגבעונים ושואל אותם – מה העניין? מה עשה לכם שאול?

(ג)וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶֹה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת יְהוָה:

צריך לקרוא היטב – דויד שואל מה אפשר לתת לכם כדי לכפר. על מה לכפר לא כתוב. נראה שדויד לא יודע ששאול פגע בגבעונים. 
 אני שואל – איך יכול להיות שדויד לא יודע על אירוע כזה? הייתכן שאלוהים לא אמר לו את מה שכתוב שאמר לו? יכול להיות שדויד קצת מרמה?
 תשובת הגבעונים היא:

ד)וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְֹרָאֵל

כלומר – אין לנו ריב כספי עם שאול, ואין לנו דרישה להרוג מישהו מישראל. נראה כאילו הם די המומים מעצם הפנייה של דויד אליהם. 
 ודויד מקשה:

וַיֹּאמֶר מָה-אַתֶּם אֹמְרִים אֱעֱשֶֹה לָכֶם:.

אוקיי מתחנן דויד – אין לישראל חוב כספי אליכם ולא חוב שדורש להמית מישהו מישראל. יש משהו אחר שאתם חפצים בו?
 והגבעונים עונים:

ה)וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל גְּבֻל יִשְֹרָאֵל:(ו)יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יְהוָה

אההה כן, נזכרים הגבעונים. שאול רצה להרוג אותנו (רצה, לא באמת הרג) ובגלל זה אנחנו מבקשים ממך לתת לנו שבעה מבניו של שאול כדי שנהרוג אותם. 
 דויד חושב ועונה:

ויֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן:

נשמעת אנחת רווחה – הינה מצאנו קורבן ראוי כדי לקבל מאלוהים גשם.
מטורף לא?
 קורבן אדם תמורת גשם מאלוהים. לי זה נשמע קצת כמו עבודת אלילים מהסוג הבזוי ביותר.
 עוד תמוה בעיני, שדרישה כה קיצונית של הגבעונים, אחרי שהם אומרים שאין להם דרישה כלשהיא, אינה מעלה אצל דויד צורך בהתייעצות וקבלת אישור מאלוהים. 
 ועוד נוסיף – מה חטאם של שבעה בנים אלה? מדוע הם משלמים בחייהם על מעשה עלום שביצע אביהם? דויד שכח את תורת משה (דברים כד פסוק טז`)?:

טז)לא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים וּבָנִים לא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: 
=====
הפרשנות שלי לכל הקטע הזה היא קשה  - כל הסיפור הזה הוא יצירת מופת של דויד כדי להשמיד כל שארית שהוא יכול מזרע שאול.
=====
 הגבעונים מקבלים שבעה בנים מזרע שאול (שניים מבני רצפה בת איה וחמשה מבני מיכל בת שאול) והם הורגים אותם ומשאירים אותם בשדה.
עכשיו אמור לרדת גשם לא?
מסתבר שלא.
 רצפה בת איה, לוקחת שק ומגינה על הגופות המוטלות בשדה מפני אוכלי הנבלות למיניהם.
 דויד שומע על כך ומחליט לתת כבוד לגופות (איפה הוא היה קודם?):

יג)וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת-עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וַיַּאַסְפוּ אֶת עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים:(יד)וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו

שאול, יהונתן ושבע הגופות שהגבעונים הרגו מובאות לקבר מכובד – הפעם דויד לא מקונן אבל כרגיל מתקן עוולות שהוא היה אחראי להן.
 ועכשיו, אחרי שהגופות הובאו לקבר מסודר, מתרחש הנס:

וַיֵּעָתֵר אֱלהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן:

כלומר – נשאלת השאלה: האם אלוהים מפסיק את הבצורת בגלל שדויד נתן לגבעונים את מבוקשם, או בזכות רצפה בת איה, שלימדה את דויד פרק בהלכות כבוד המת ובנאמנות למשפחה?
כל אחד ייתן לעצמו את התשובה שנראית לו. נראה לי שהתשובה שלי ברורה.
=====
 כפי שכתבתי בפרקים קודמים, גם כאן דויד נותן לאנשים אחרים לעשות עבורו מלאכות קשות, כמו העלאת קורבן אדם לאלוהים (או בלשון יותר עדינה – שליחת אנשים למוות ידוע מראש בידי הגבעונים).

איש דמים היה דויד. היה לו לב אבן. ומלאכתו נעשתה בידי אחרים.