כזית רענן - תהילות נב |  עפרה שפי ויונה ארזי

מאת: עפרה שפי ויונה ארזי, התמונה : http://www.greek-oliveoil.net/photos/athina-godess.jpg ת.פרסום: 03/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית אֱלֹהִים

 כאשר אנו מוצאות עץ בתוך תהילה, אנו ממהרות לחבק אותו. כאלה אנחנו, מחבקות עצים. וכיוון שיש לנו נטייה הולכת ומתגבשת להפוך הכל ללשון נקבה, אנו מקבלות מן העץ, עצה.

 הפשט מעלה שפסוקים ג-ט הם התרסה ולעג לרשע, ופסוקים י-יא הם חתימה של הצדיק/ה המתריס/ה.

מחבקות את החתימה של גברת זית רענן, והולכות לבדוק בעצתה מי הרשעים שמתנכלים ברמייה לרעננותה הנצחית של הזית.

העץ הרענן מסמל את כוחות האלה הגדולה, כוחות הטבע – עץ, נחל, הר, כוכב. המונותיאסיטים יוצאים למלחמה נגדו, אך פולחן הזית חודר אל עבודת המקדש היהודי בצורת שמן הזית שבו משתמשים להדלקת מנורת נצח התמיד וגם למשיחת הכהנים והמלכים ששושלתם נצחית.

מעקב אחר המילה ״רענן״ בתנך, מעלה שהיא קשורה תמיד במלחמה הקדומה בפולחן העצים[1].    

הולך ומתברר לנו שלפנינו שיר חתרני. שיר עתיק מימי בית ראשון, שהושר בימי בית שני על ידי כוהנות העצים, אולי כוהנות של האלה אתנה [2] , או אלה או אל צפוניים הדומים לאתנה הקדומה[3] . אנו קוראות את התהילה מתוך עיניה של אישה  שכותבת אל גבר מרושע. והחתימה שלה בסוף התהילה.  ממש מכתב לגבר מתעלל - אולי נביא קנאי מאלה שדוגלים ב`אלהים לבדו’.

אנו מוצאות שהאלה האוגריתית נקראה אתירת , שם המזכיר אשרה אך גם עטרה  כתר לראש האלה.אתירת היא אשרה וגם אישתר, או עשתורת. זאת שעובדים אותה תחת כל עץ רענן - כי הדימוי הויזואלי שלה הוא עץ, גבעה רמה, או הכוכב איסטאר - אסתר. זהו שם כללי של אלה מוארת וטובה מאוד.

 מחפשות את הנביא הקנאי שאליו פונה כוהנת הנצח, ומוצאות שֶמִסְפָּר הפרק, נב, הוא גם שמה של העיר נב, שבה נרצחו 85 כהנים נושאי אפוד בד על ידי דואג האדומי. ואז, בבת אחת אנו מתחברות לפתיח של התהילה:

 (א) לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לְדָוִד:

(ב) בְּבוֹא דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיַּגֵּד לְשָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ בָּא דָוִד אֶל בֵּית אֲחִימֶלֶךְ:

 במבט ראשון הפתיח נראה לנו כמו רמיה פשוטה, אך אירוע רצח הכוהנים בנב, המוזכר בפתיח מוביל אותנו לחשוב שיש כאן רמיה מתוחכמת: כוהנת האלה אתירת שרה שיר התרסה בפני מי שעומד לחסל אותה, אולי כמו שחוסלו 80 המכשפות באשקלון.  

אנו קושרות את השם דואג האדומי לשם האוגריתי דגי שהוא שליחה של האלה אתירת ; דייג ממש בשרותה של האלה[4] .   התמונה ברורה לנו עכשיו: אולי בנב התקיים בסתר פולחן לאלה אתירת, ותהילה נ"ב  היא השיר העתיק המתריס כנגד רוצחי כוהני וכוהנות הפולחן הזה.

 אנו כותבות את השיר כמחדש,  כמעט באותן מילים, אך מבינות אותו כמונולוג של הכוהנת לפני הרצחה. השיר מקנה לה חיי נצח, היא תהיה תמיד זית רענן, עתיק בגילו אך צעיר ברעננותו, ושמנו מונכח נצחי בכל פולחני היהדות באשר הם.

 ‏א.      למנצחת משכיל לכוהנת האלה אתירת

‏ב.      בבוא דגי למקדש בפקודת חיסול אל כוהנות נב:

‏ג.       מה תתהלל ברעה? הגיבור חסד אל כל היום?

ד.     הוות תחשוב? לשונך כתער מלוטש עושה רמייה?

ה.     אהבת רע מטוב, שקר מדבר צדק סלה.

ו.      אהבת כל דברי בלע, לשון מרמה.

ז.     גם אל יתצך לנצח יחתך, ויסחך מאוהל, ושרשך מארץ חיים, סלה.

ח.    ויראו צדיקות, ועליו ישחקו:

ט.    הנה הגבר, לא ישים יה מעוזו, ויבטח ברוב עושרו, יעוז בהוותו.

י.    ואני כזית רענן - על הר נוה, בטחתי בחסד יה, עולם ועד

יא.   אודך יה לעולם כי עשית, ואקווה שמך כי טוב, נצח חסידותיך וחסידיך.

  ><><><><><><><><><><><><><><><><><

 

   

 

[1] דברים יב ב; מלכים א יד כד; מלכים ב טז  ד; מלכים ב יז י; ישעיהו נז ה; ירמיהו ב כ; ירמיהו ג ו;:ירמיהו ג יג; יחזקאל ו יג

[2] במיתולוגיה היוונית האלה אתנה היא שיצרה את עץ הזית. בעקבות תחרות בינה ובין פוסידון – מי יהיה האל הפטרון והמגן של העיר החדשה שנבנתה באתיקה – שתיקרא על שם המנצח. פוסידון יצר סלע שמתוכו נבע מפל מים מלוחים – לסמל את מתנת כח הים. ואילו אתנה – תקעה חנית בסלע ויצרה עץ זית , מנחה המציעה שלום ופריון. תושבי העיר בחרו  במתנת אתנה והיא הפכה לפטרונית הנצחית של אתונה הקרויה על שמה. המיתוס חי וקיים בדמות האגדה שכל עצי הזית באתונה מוצאם מאותו עץ זית קדמוני שבראה האלה אתנה – אלת החכמה.

[3] האל אשר שהוא בן זוגה של אשרה, או האלה האוגריתית ״אתירת״. יוליוס לוי וייבין כבר העלו את ההשערה שיש לראותו כשמו של אל זכר המשלים את האלה הנקבה אשרה (אתרת באוגריתית  ) ואז אין להימנע מקשירת השמות : אשר = אתר = אסר זה לזה .(אנצ` מקראית ,כרך ד, עמ` 83)

 [4] לדעתו של גורדון אפשר למצוא זכר לתואר מעין זה גם בשם האוגריתי דגי המשמש כינוי לשליחה של האלה אתרת . אבל נראה יותר שהיה שליח זה דייג ממש בשירותה של האלה . (אנצ מקראית כרך ב`, עמ 577-78,שמואל אפריים לוינשטאם)