הכופר בעיני המאמין - תהלים נ"ג | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 04/05/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

לפי מזמור זה אלהים הוא מקור המוסר. לכן כל אדם שאינו מאמין באלהים הינו בהכרח רע מבחינה מוסרית. תפיסה זו מצאה ביטוי הולם בדבריו של אברהם: "כי אמרתי רק  אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ`, 11) .

התפיסה המובעת במזמור היא שאדם נמנע מעשיית הרע משום שהוא מאמין שיש אלהים שצופה בו בכל שנייה ושנייה ולא ניתן להסתיר ממנו מעשה רע. יוצא מזה שאם אדם לא מאמין באלהים, הוא יעשה רע, כאשר הוא יהיה בטוח שאין מי שצופה בו  ויעניש אותו: "ה` משמים השקיף על כל בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים. ...אין עושה טוב יחדיו נאלחו".

תפיסה זו עולה בקנה אחד עם תורת הגמול במקרא: החוטא נענש בעונשים חומריים (חולי ומוות, יבולים דלים וכיוצ"ב). הצדיק, לעומת זאת, זוכה לגמול חומרי (אריכות ימים, עושר). במלים אחרות, אם אין אלהים שמתגמל צדיקים ומעניש רשעים, בטלה המוטיבציה של האדם לבחור בטוב וידבק ברע כדי להשיג הישגים חומריים.

זוהי המסקנה הלוגית של מחבר המזמור. אולם מבעיית צדיק ורע לו רשע וטוב לו שמוצאת את בטוייה במקומות שונים במקרא (כולל בספר תהלים, למשל בפרק ע"ג) ניתן לראות שצדיקים ממשיכים להחזיק בצדיקותם, אע"פ שהם או חבריהם סובלים ואילו הרשעים פורחים ועושים חיל.

האקסיומה של מחבר המזמור אינה מקובלת כמובן על ידי הומניסטים שסבורים שמקור המוסר הוא אנושי והוא מתקיים גם ללא אמונה באלהים שמשגיח על העולם ומנהל פנקסנות על כל מעשי האדם.

תיתכן גם פרשנות אחרת למזמור. הכפירה באלהים היא רק אחד הפרמטרים בקומפלכס התכונות של הרשע. רשעותו של הרשע קדמה לכפירתו: בהיותו נבל הוא כופר במציאות האל. כך נראה גם מפרק אחר בתהלים: "רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלהים כל מזמותיו" – י`, 4. גם ספר איוב הגדיר תחילה את איוב כאיש תם וישר ורק אחרי זה הוא תואר כ"ירא אלהים וסר מרע".