מול הדלת, מול השער מצטופפת חייתו יער- תהילה ק"ד |עופר לרינמן

מאת: עפר לרינמן ת.פרסום: 16/07/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 לאחרונה תורגם "איה פלוטו?" לגרמנית. זה טוב: 

עברנו דרך ארוכה מאז "דוב דובוני בן-דוביים מצחצח נעליים" - הספר האחר, בו מסבירה לאה גולדברג לילדים איך הגיע האזרח הגרמני אל המפלצתיות.
דוב-דובוני מוכן לצחצח נעליים תמורת חצי גרוש ללקוח. תחילה מגיעה החסידה והעסק פורח, אחר כך העכבר: הוא חצוף, גם יש לו ארבע נעליים, אך דוב-דובוני משלים. אלא שאז מגיע "ישר מן הפח" הזבוב בעל שש הרגליים, ואחריו מרבה הרגליים, בעל מאה המגפיים הגבוהים, ו-
"מול הדלת, מול השער
מצטופפת חייתו יער.
לוחשים: “זה לא טוב,
הצחצוח אין לו סוף!”
כבר הלילה בשמיים
והיער כבר שחור.
אך רבות! רבות עדיין 
נעליים לאין ספור.
ודובוני מתאנח:
"זה נורא, זה איום!”
מצחצח, מצחצח,
מצחצח עד היום".

הדוב הוא סמלה של ברלין. גם "היער השחור" הוא בגרמניה. המשבר הכלכלי של שנות העשרים הביא את הדב-אזרח הגרמני לצחצח נעליים בחצי גרוש. ההשלמה של הדב-אזרח הגרמני עם מצעד המגפיים הצבאיות, שהלך והתגבר בשנות השלושים, והצטופפות ההמון כ"חייתו-יער", היא שהביאה לסוף "השחור, הנורא, האיום": מצעד אינסוף נעליים צבאיות מכאן – וערימות אינספור נעליים מכאן. 
הדב הגרמני, מציעה גולדברג לילדים ב-1949, "מצחצח, מצחצח" גם את מצפונו.