ראה הים וינוס - תהילים קי"ד | עופר בורין

מאת: עופר בורין, צילום יונה ארזי ,חוף האטלנטי בביאריץ ת.פרסום: 30/07/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כל שנה, בסדר פסח, אנחנו יושבים ושרים את פרק קיד.
פזמון חביב שבדרך כלל באזור פסוק ו` אנחנו מאבדים את הקצב:

(א) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:
(ב) הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:
(ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:
(ד) הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:
(ה) מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:
(ו) הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:
(ז) מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:
(ח) הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם: 

הים, הנחל, ההרים והגבעות מתנהגים באופן בלתי רגיל.
מתי? בזמן שישראל יוצאים ממצרים
ולמה? מתוך כבוד, או פחד מאלוהים.

שאלה: אלהים קיים תמיד. מעולם עד עולם. הוא זה אשר יצר את העולם (אפילו כאן במזמור כתוב "מלפני אדון, חולי ארץ", כלומר מלפני האדון מחולל הארץ).
אם כך – מדוע ההתנהגות היוצאת דופן הזו בזמן שישראל יוצאים ממצרים?

לי זה מזכיר את מכת בכורות.
כן, אותה מכה איומה שהוריד אלוהים על מצרים.
----------
כך כתבתי על פרק יב` בספר שמות:

את מכת בכורות מבצע אלוהים ללא תיווך

אהרון לא עושה פלאים עם המטה,
משה לא פושט ידיים לשמיים,
אהרון ומשה לא מזהירים את פרעה מראש,
אהרון ומשה לא זורקים פיח לשמיים,

אלוהים מבצע את המכה הזו לבד.
אחרי 9 מכות מפחידות ואיומות כשלעצמן, את המכה הקשה והאחרונה מבצע אלוהים בעצמו.

מדוע?
כדי להעביר מסר ברור למצרים, לעברים ולאנושות כולה, עד עולם - כשעם שוחר חופש, כשעם שוחר יציאה מעבדות לחירות, כשעם שוחר להגדרה עצמית, הוא יעשה כמעט כל דבר לטובת המטרה הזו, ואף כוחות שמחוץ ל"טבע" יבואו לעזרתו. 
אין זה משנה אם באמת יש כוחות כאלה אם לאוו. מה שחשוב הוא שהתהליך של יציאה לחירות הוא בלתי נמנע!! אין שום כוח אנושי שיכול לעצור אותו, אפילו לא כוח כה חזק כמו פרעה!
האם זה לקח הרלוונטי רק לעם ישראל? רק לתקופת העבדות במצרים?
אני מעדיף פירוש אוניברסאלי. פירוש שמקנה תוקף לשאיפות חירות של כל עם בכל זמן.
----------
והינה, במזמור שלנו, שוב מקבלים את הקשר בין לכאורה התנהגות על – טבעית של הטבע בהקשר של יציאת מצרים, שהיא מיתוס היציאה מעבדות לחירות.

ובימים רגילים, הים לא נסוג.
להיפך, הוא אדיש ומסוכן ואנשים טובעים בו.
ובימים רגילים נחלים לא נסוגים לאחור.
להיפך, הם אדישים ולעיתים אף מדלדלים והופכים ליבשים.
ובימים רגילים ההרים והגבעות לא רוקדים ולא רוקדות.

הנס, היופי והלא טבעי מופיעים, רק כאשר החירות מנצחת.