ברכות שמים - תהלים קט"ו | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה: ברכת כהנים, פסיפס בית הכנסת באנסחדה - הולנד. הערך ברכת כהנים ויקיפדיה. ת.פרסום: 31/07/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מזמור זה הינו יוצא דופן בתהלים, כי הוא הפרק היחיד (ראו הערה) שיוצא נגד עבודה זרה ולועג למאמינים בה. אמנם יש פרקים נוספים והם לא רבים בהם מוזכר חטא עבודה זרה, אבל הוא נזכר בהם בהקשר היסטורי של תקופת יציאת מצרים, ימי מדבר סיני והשופטים ולא בהקשר מאוחר ואקטואלי (במועד של חיבור מזמורי תהלים). (דוגמאות לאיזכור היסטורי של העניין בתהלים:  "יעשו עגל בחורב, וישתחוו למסכה." – ק"ו, 19. "ויכעיסוהו בבמותם ובפסליהם יקניאוהו...ויטוש משכן שילו" – ע"ח, 58, 60). (המלחמה נגד עבודה זרה, הייתה מרכזית בשליחות של נביאים ראשונים ונביאים אחרונים, לצד מלחמתם בעוולות חברתיות).

בדרך כלל נלחם משורר תהלים נגד עוולות אנושיות וחברתיות ולא נגד עבודה זרה. בפרק ט"ו, נשאלת השאלה: מיהו הצדיק בעיני האל? ("מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך"?" -  א`). התשובה מתייחסת רק לעניינים שבמוסר וליחסים בין אדם לחברו ואין התייחסות לעבודה זרה ("הולך תמים ופועל צדק...כספו לא נתן בנשך"). הרשעים בתהלים מאופיינים בעיקר בפגיעה בחלשים, במזימות שלהם נגד צדיקים, ולעתים כפירה באלוהים, אך לא בנהייה אחרי עבודה זרה.

המשורר מציג את הפסלים של עבודה זרה כ"מעשה אדם" וכחפצים דוממים שחסרים את חמשת החושים, חסרי תנועה ובעיקר חסרי הבעה ודיבור. (השימוש בשפה מבדיל את האדם מיתר בעלי החיים). דימויים אלה רווחים בדברי הנביאים.

עובדי עבודה זרה מושווים לפסלים חסרי החיות ולכן הם בבחינת מתים. לעומתם, המאמינים באלהים הם אנשים שחיים חיים ראויים וממלאים את הפונקציה שאלהים הטיל על בני האדם: אמירת הלל לבורא שמים וארץ: "לא המתים יהללו יה...ואנחנו נברך יה".

היות שהמזמור נושא תפילה שאלהים יברך את עם ישראל, הוא מזכיר פעמיים את בית אהרון, שעמו נמנים הכוהנים, שהוטל עליהם הריטואל של ברכת עם ישראל, בנוסח מסויים: "יברכך ה` וישמרך וגו`" – במדבר ו`, 22 – 27.

הערה

פרק זה מופיע בעיקרו שוב בתהלים קל"ה בצורה מקוצרת, אלא ששם הוא מופיע לאחר תיאור התערבות ניסית של האל ביציאת מצרים ובהורשת הארץ לעם ישראל בתקופת ההתנחלות. דבר זה עולה בקנה אחד עם הטיעון לעיל, שפולחן עבודה זרה לא נתפס בעיני משורר (או משוררי) תהלים בימיו כחטא האולטימטיבי של הרשעים.