יגיע כפיך כי תאכל - תהלים קכ"ח | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, בתמונה- ואן גוך אוכלי תפוחי האדמה ת.פרסום: 17/08/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 פסוק זה שימש את הרמב"ם בעמדה הנחרצת שלו נגד שימוש בתורה להפקת גמול חומרי ונגד האידיאל של עיסוק הבלעדי בתורה ללא שילוב עם עבודה ופרנסה: "כל המשים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מהצדקה - הרי זה חילל את השם ובזה את הדת וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור להנות בדברי תורה בעולם הזה...מעלה גדולה היא  למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", "אשריך" בעולם הזה "וטוב לך" לעולם הבא"– משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, ג`, י – יא.

הרמב"ם וכן רש"י מפרשים את הפסוק בעקבות הדרשה בבבלי ברכות ח`, א.

לפי פירוש זה המילה "כי" בפסוק הנדון היא מילת סיבה המקשרת בין שני חלקי הפסוק: אשריך וטוב לך כי [משום ש...] תאכל [את] יגיע כפיך. הפירוש המקובל הוא שהפסוק משבח את הפרנסה מעבודה עצמית ולא מקבלת נדבות או מירושה. זה גם פירושו של הרמב"ם, לעיל.

ניתן לפרש אחרת את הפסוק, אם מקשרים את המילה "כי" לפסוק הראשון, באופן הבא: אשרי כל ירא ה` ... כי תאכל יגיע כפיך.  כלומר ירא ה` מבורך כי הוא יזכה ליהנות לבדו מפרי יגיע כפיו ואילו הרשע, פרי עמלו נבזז על ידי האויב. בפרשת התוכחה בדברים נאמר על מי שלא יקיים את מצוות התורה: "פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אחר" – כ"ח, 33. לשון אחר, אם אדם זוכה ליהנות  באופן בלעדי מפרי עמלו (אחרי ששילם מס הכנסה כמובן...), סימן שהוא צדיק. (בתהלים ק"ט, מקלל הצדיק את הרשע: "ויבוזו זרים יגיעו" – 11.

תרגום השבעים אחז בפירוש השני. נראה לי שהוא עדיף על הפירוש הראשון, שמתאים יותר לרוח ספר משלי מאשר לתהלים. גם המשך הפרק על המשפחה העניפה שבה מבורך הצדיק, הולם את הפירוש השני. (הפרק עוסק בגורל הטוב  הנכון לירא אלהים).

הערות

1. נחזור להרמב"ם – בנוסף לאיזכור הפסוק במסכת ברכות, שכאמור הסתמך עליו הרמב"ם, נזכר הפסוק גם במסכת אבות ו`, ד: "כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל ...וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כך אשריך וטוב לך". כאן נעשה שימוש בפסוק כדי להצדיק עיסוק בתורה מתוך סגפנות. הרמב"ם, לעומת זאת, בחר להשתמש בפסוק כדי להתנגד לאלה שעוסקים בתורה ומתפרנסים מצדקה ולא מיגיע כפיהם ("תורתם אומנותם").

הרמב"ם גם חשב בעקבות פרקי אבות, שיש  לעסוק בתורה מתוך צנע חומרי  וסגפנות ("אין דברי תורה מתקיימין במי...שלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד" – שם, יב) , אבל הוא לא הסתמך לשם כך על הפסוק במזמור שלנו, כפי שהדבר נעשה בפרקי אבות. אין ספק שהרמב"ם הכיר את שני המקורות שעשו שימוש באותו פסוק במזמור שלנו, אבל הוא בחר להשתמש במקור שפירש את הפסוק ששירת את עמדתו היוצאת דופן.

שימוש נוסף בפסוק נעשה בפרקי אבות ד`, א`: "איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאבל אשריך וטוב לך". שימוש זה דומה לשימוש לעיל בפרקי אבות, בשבח לימוד תורה מתוך חיי סיגוף.

2. אי אפשר שלא לומר מלים אחדות על הפסוק: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". אדם שנתברך באשה פוריה עם בנים מטופחים, ראה בהם מתת אלוהים.

אנו שהתרחקנו מעבודת אדמה, נדמים אולי עלינו הדימויים האלה כדימויים חומריים מדי. אבל עבור העברי הקדום אלה דימויים הולמים. הגפן והזית היו המקור לעושר ונמנו עם שבעת המינים בהם השתבחה הארץ. הם נזכרים יחד עם התאנה במשל יותם כצמחים שראויים לכתר מלכות בעולם העצים. עם ישראל עצמו נדמה במקרא לגפן ("גפן ממצרים תסיע" – תהלים פ`, 9) ולזית ("זית רענן יפה פרי תואר" – ירמיהו י"א, 15). אנשים השקיעו בהם הרבה יגיע כפיים  כדי לטפחם ולגדלם.