אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה - תהילה קכ"ח | עפרה שפי ויונה ארזי

מאת: יונה ארזי ועופרה שפי התמונה יונה ארזי ת.פרסום: 29/08/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מי  הוא זה הגבר ירא ה`, מי הוא המבורך  שיראה בטוב כל ימי חייו?

על פניו, המהלך הרטורי בתהילה לא כל כך ברור. האם פסוק ג (ג) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ – הוא פרס? גמול אלוהי לגברים על יראת ה`? בקריאה ראשונה אנחנו שמות לב לסיומות השייכות : לך, לשולחנך, חייך, בניך, אשתך, אשריך , כפיך; ללמדנו – הכול יהיה שלךָ, כמו  הפסוק בדברים ז` יג : וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ : כל זה מיוצג ומסומל  בתמונה משפחתית פטריארכלית  מושלמת.

ה `אַשְׁרֵי` ו ה `אַשְׁרֶיךָ`  הם הרמזים הראשונים בתהילה לקרב של  פולחן ה` כנגד פולחן האשרה אלת הפריון.  בפעמיים הראשונות  מציצה כאן האשרה מבעד לשורות התהילה, לכאורה כנכנעת וכנגזלת ממקור כוחה, מובסת ומנוכסת לשפה המונותאיסטית אבל כוחה רב לה – כי לא באושר מדובר כאן, אלא בשלטון  ובכוח.

בפעם השלישית  נשמע קולה של האשרה שוב: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ – האם היא מברכת, או מדברת בסרקזם? האם נשמע כאן קולה של אישה ולא רק של אלה?  ואולי זהו קולן של העקרות והסוטות?

מסע בספרות המקראית והרבנית בעקבות הגפן והיין, פרשת נזיר ופרשת סוטה, דם הבתולים ודם הנידה חושף  שוב את שורשי הסקסיזם  בתרבות שלנו.

***
לעולם לא נדע בוודאות מדוע במקרא פרשת נזיר נסמכת לפרשת סוטה.  בספר במדבר פרק ה` נמצא את מה שמכונה `פרשת סוטה` -  איש שעוברת עליו רוח קנאה וחושד באשתו כי נסתרה עם גבר אחר או שטתה, יכול לערוך לאשתו בעזרת הכהן מבחן שבו עליה לשתות מים מעורבים באפר מהמזבח – ואם לא תמות , אות וסימן הוא שלא שטתה וההוכחה היא כמו כאן בתהילה שלנו היא תהייה פורייה : " וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע".  מיד לאחר פרשת הסוטה, בספר במדבר פרק ו` נמצא חוק הנזירות , שלפיו נאסר בין השאר על הנזיר לאכול או לשתות כל דבר הקשור בגפן[1].  לכאורה נראה שאין קשר ברור בין שני החוקים, ובכל זאת  בספרות הרבנית נמצא הקשר . הקשר בין הסוטה והנזיר הוא היין. היין הגורם לשכרות ולחוסר שליטה יכול גם לגרום לאשה לשתות ולסטות. האם התהילה שלנו משמיעה את קולה של אשה ש`עמדה במבחן` הסוטה  – ונזרעה זרע, ועכשיו היא מברכת את הגבר שלה? ומבליעה בדבריה את אמונתה באָשרה שהגנה עליה, ואת מחאתה על ההשפלה שבבדיקה הטעונה בסמליות של דם - יין?

****

תודעת הגפן היין והשכרות הקשורה לנשים  מתרחבת עם הקריאה  בסצנה בשמואל א`א (יג - טו) בה חנה מתפללת במשכן בשילה  :  
`וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה.  וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ,  וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר:  לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהֹוָה`  עלי בטוח שחנה שיכורה, אולי סוטה. מה שכנראה מביא את הדרשנים `במדרש שמואל `[2] לדבר על הנדר שחנה נדרה בעזרת הפסוק שלנו – ולחבר באופן לא יאומן ממש את הנדר עם הפסוק על אשתך כגפן ? אולי מה שעורר את הדרשן הוא הקשר שעושה עלי בין תפילת חנה לבין שכרות בין בתולין פריון ויין. מה שמזכיר את בני עלי והנשים הצובאות, ואת פולחני הפריון שכנראה התקיימו בשילה.

"ותדור נדר ותאמר (ש"א א`, י"א) כתוב:אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך (תהלים קכ"ח ג`), מדרש שמואל מחבר בין הפוריות, הבתולין, וחנה, ומביא, את המשנה ממסכת נידה[3] -

נשים בבתוליהם כגפנים;

יש גפן שיינה אדום,

ויש גפן שיינה שחור,

ויש גפן שיינה מ ר ו ב ה,

ויש גפן שיינה מועט.

                                                                                   ר` יהודה אומר: כל גפן יש בה יין, ושאין בה יין – הרי זה  `דורקטי`.(גפן עקרה, ביוונית רומית או          פרסית, או לפי הדרשה בבלי – גפן שהיא "דור קטוע")

הדרשנים שמים בפי חנה דיבור רב משמעי. היא מדברת על  עצמה כעל גפן עם יכולות פריון עתידיות, היא אינה רוצה להיות גפן עקרה – גפן דורקטית,  בכל גפן יש יין  או בלשון האגדית של המשנה נשים בבתוליהן כגפנים – דם הבתולים או דם הנידה כפוטנציאל ליין.  רוחמה וייס מביאה את  המסורת התלמודית אודות חנה, אשתו העקרה של אלקנה ברגע של משבר וגדלות רוח היא הודיעה לאלוהים: אם תיתן לי זרע - מוטב, ואם לא - אלך ואסתתר בפני בעלי, והוא יחשוד בי שאני סוטה, ישקה אותי במי הסוטה, וכיוון שלא נאפתי, אתה, אלוהים, תהיה מחויב על פי תורתך לתת לי זרע (על פי בבלי, ברכות לא, עמוד ב). חנה מודיעה לאלוהים: או שתעשה את זה כאילו בדרך הטבע, או בשיטת ה"קדושה-קדשה".[4] המשנה בסוטה בהחלט קושרת בין היין ובין הסוטה : `..אומרים לה: בתי, הרבה יין עושה הרבה שחוק`[5] והנה הקשר בין הסוטה המואשמת בשכרות ובין חנה.

דרשות אחרות משייכות את הפסוק על האשה כגפן פוריה לשרה ששמה מזכיר את הא-שרה.  אלה האומרים חנה ואלה האומרים שרה  מאותגרים על ידי צבע היין - צבע היין מעורר את הפנטזיות והפחדים – וביחוד את חרדת סוד הלידה, העיבור, היצירה. לכן דמוי  הגפן כל כך חזק. הענב העגול והעסיסי כמטפורה להריוו וללידה.

***

המאבק באלות  הפריון אינו נחלת המקרא בלבד. התלמוד הבבלי במסכת ברכות (נא ב) מספר על עולא,  שליח הבא מארץ ישראל לבבל שאינו מסכים להעביר כוס של יין ברכה לילתא אשתו של מארחו רב נחמן, ואף דורש  בדיוק כמו בתהילה שלנו – `שנאמר בפרוש (דברים ז יג) וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ  ולא פרי בטנךְ`.   מה שיכול להתקבל כאג`נדה גברית,  ארץ ישראלית ובבלית גם יחד המבקשת למנוע מנשים שתיית יין.  בעלבונה ובכעסה שוברת ילתא 400 כדי יין – כמעשה של  פסילת רחם טוטאלית, והיין כמו הכעס והעלבון זורם ומציף את הכול משל היה דם בתולים או דם נידה –  מבוזה ומקולל.  אנו מעזות לומר שכוחה של האלה הוא שמניע את ילתא לפעולת הזעם והמחאה שלה.  כזכר לקולה של האלה המובסת האומרת בשקט כמו לעצמה  אשרי, אשרי.   

 

 

הערות 

[1]  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:(ד) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: (ה) כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהוה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ:(ו) כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: (ז) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ: (ח) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיהוה: (במדבר ו)

[2] מדרש אגדה על שני ספרי שמואל המשתמש במשנה במדרשי ההלכה ובתוספתא

[3] משנה נידה ט יא

[4] http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4236910,00.html

[5] משנה מסכת סוטה פרק א משנה ד