הוא הולך בשדות - תהלים קכ"ט | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 20/08/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר תהלים, כמו רוב ספרי המקרא, ממלא את הטנא שלו בסמלים מעולם החקלאות ומעולם הצומח הן כדי לתאר מצב חיובי ואופטימי והן כדי לתאר מצב פסימי ועגום. פרק א` בתהלים משתמש בשניהם: הצדיק הוא "כעץ שתול על פלגי מים" ואילו הרשע הוא "כמוץ אשר תדפנו רוח". בפרק צ"ב: "צדיק כתמר יפרח" ואילו הרשעים צומחים כמו עשב באופן ארעי, "להשמדם עדי עד".

התיאורים האופטימיים חוזרים בפרקים רבים. די להזכיר את פרק קכ"ו ובו הפסוקים: "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה, נושא אלומותיו". או את פרק קכ"ח: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". (ראו הערה 1).

במזמור שלנו ההתעללות הממושכת של עמים רשעים בישראל מתוארת כך: "על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם [התלם שלהם]." לפסוק זה ניתנו שני פירושים. הראשון מבין את הפסוק כפשוטו: האויבים גרמו סבל לעם ישראל, כאילו חרשו תלמים ארוכים על גבו, כמו שפוצעים את האדמה כאשר חורשים אותה. כך גם היא הובנה על ידי חז"ל (ראו הערה 2). השני, שקרוב לודאי התכוון אליו רד"ק, הוא שהעמים העבידו קשה את עם ישראל כאילו רתמו לגבו את העול למשיכת המחרשה. העבודה הייתה קשה כשם שקשה לשוורים לחרוש שדה גדול שתלמיו ארוכים.

המשורר מתפלל שסופם יהיה לאבדון כמו חציר גגות שאין בו תועלת ואי אפשר לקצור אותו במגל כמו שקוצרים חיטה ("שלא מילא כפו קוצר") ומימלא אי אפשר לעשות עומרים ממנו ("וחצנו מעמר"). העוברים על פני יבול דל כזה לא יברכו את בעליו ב"ברכת ה` אליכם, ברכנו אתכם בשם ה`". (מספר רות אנו למדים שבעל השדה נהג לברך את הקוצרים בברכה: "ה` עמכם" והם היו עונים ב: "יברכך ה` ".)

הערות "הפוך בה והפוך בה":

  1. רוב פרשני ימי הביניים (רש"י ורד"ק) פירשו ירכתי הבית = צדי הבית והפליגו בציון צניעותה של האשה, שלא צריכה להיחשף לעין זרה. יש גם פרשנים מודרנים שהלכו באותו כיוון וציינו את השוליות של האשה במשפחה. לי נראה שיש לאמץ פירוש אחר: ירכתי הבית הם יסודות הבית או קירותיו שחיבורם נותן יציבות לבית. (ירכתי הספינה הנזכרים בספר יונה הוא מקום החיבור בין שני הצדדים של הספינה. כלומר ירכתים = רבים של ירך).  ביטוי דומה לו: ראש פינה. פירוש זה מעמיד את האשה במרכז הבית, כי בלעדיה הבית יתמוטט, כשם שבית שאבני הפינה שלו אינם מחוברים כראוי לא יחזיק מעמד. (הבית של הבן הבכור של איוב התמוטט כאשר: "רוח גדולה באה...ויגע בארבע פינות הבית ויפול".) תימוכין לפירוש נמצא בתהלים מ"ח, 3: "יפה נוף משווש על הארץ, הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב". הפסוק מהלל את יופיו של הר ציון. לכן לא יתכן לייחס לביטוי "ירכתי צפון" – משמעות שלילית או שולית.

ירכתי הבית בפסוק הנ"ל מתייחס לדעתי לאשה הפוריה כגפן ולא למיקומה של הגפן, כפי שניתן להבין מטעמי המקרא לפסוק. ("בירכתי ביתך" מקביל ל"סביב לשולחנך". הילדים הם מסביב לשולחן ולא שתילי הזית, שהבנים מדומים להם).

הרטום נותן את שני הפירושים, אבל הוא מביא תחילה את הפירוש הראשון.

 2 . המקור הוא תלמוד בבלי, סוטה דף י"א, עמ` ב. שם מסופר על סדרת נסים שפקדו במצרים את הנשים העבריות ואת התינוקות שנולדו להן: "...וכיוון שמכירים בהן [בתינוקות], המצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאים שוורים וחורשין על גבן, שנאמר: על גבי חרשו חורשים" וגו` ".