שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם - תהילים קל"ה | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, התמונה : נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1609963, הציור טרנר, מכת בכורות ת.פרסום: 28/08/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מזמור קלה הוא מזמור תהילה לה`, כפי שמעידה מילת הפתיחה שלו, החוזרת גם בהמשכו: 

הַלְלוּיָהּ!

על מה מהלל המזמור את ה`? על גדולתו כפי שבאה לידי ביטוי בטבע ועל גדולתו כפי שבאה לידי ביטוי בהתערבותו בהיסטוריה.

על איזו התערבות בהיסטוריה מדבר המזמור? על יציאת מצרים, על הניצחונות של בני ישראל על המלכים הגדולים של התקופה, על כיבוש הארץ וההתנחלות בה.

בלי להיכנס לשאלה התיאולוגית, הפילוסופית, האם ניצחונות ישראל הללו הם תוצאת נס אלוהי או מעשה אקטיבי של בני האדם, שהיא שאלה של אמונה ולכן אין עליה תשובה, נשאלת השאלה האם סיפור יציאת מצרים משקף ריאליה היסטורית, או שהוא אגדה ותו לא.

בין הארכיאולוגים יש מחלוקת על כך. רבים מתוכם שוללים את יציאת מצרים, בהיעדר ממצאים ארכיאולוגיים המאוששים אותה. עצם האקסיומה שאין ממצאים כאלה אינה חד משמעית; הארכיאולוג אדם זרטל טען באופן חד משמעי שממצאים ארכיאולוגים שמצא מאוששים את יציאת מצרים. ממצאיו שנויים במחלוקת, אך הם מאתגרים את השיח המבוסס על אותה אקסיומה, אם כי מדענים הנעולים על אקסיומה לא תמיד פתוחים להתמודד עם אתגר כזה. וגם אם נקבל את האקסיומה – האם העדר ממצאים הם הוכחה לכך שאירוע לא התקיים? קיומם של ממצאים מאושש סיפור היסטורי, אך העדר ממצאים אינו מכחיש אותם, אלא רק מטיל ספק באמתותם. כלומר, ניתן להטיל ספק בסיפור יציאת מצרים, בשל היעדר ממצאים, אך אין בכך כדי לקבוע שיציאת מצרים לא הייתה. הרי רק לפני כעשרים שנה אסכולה ארכיאולוגית הכחישה את קיומו של בית דוד, בהעדר ממצאים ארכיאולוגים שיאוששו את קיומו, עד שהתגלה "האקדח המעשן" – כתובת תל דן שבה נכתב בפירוש, בזמן אמת, צירוף המילים "בית דוד". אולי מחר יתגלו ממצאים דומים על יציאת מצרים? שלילת קיומו של סיפור בהתבסס על חוסר ממצאים, מזכיר לי את השאלה: איך אנו יודעים שבתקופת המקרא השתמשו האנשים בסלולר? על סמך העובדה שלא נמצאו בחפירות הארכיאולוגיות כל סימנים לקווי טלפון.

את אחד העם השאלה הזאת אינה מעניינת. הוא מבחין בין "אמת ארכיאולוגית" ל"אמת היסטורית". הוא כותב על קיומו של משה, והדברים נכונים באותה מידה גם על יציאת מצרים, שגם אם האירוע לא התרחש במציאות הריאלית, כלומר אין הוא אמת ארכיאולוגית, הוא אמת היסטורית בזכות מקומו עתיק היומין כסיפור המכונן והמעצב של עם ישראל לדורותיו.

בן גוריון הולך צעד נוסף בדרכו של אחד העם. בעיניו, עצם העובדה שהסיפור מתואר לאורך דורות רבים כל כך, מעידה על אמתותו הריאלית. בן גוריון אמנם המעיט באופן משמעותי בהערכת מספרם של בני ישראל היוצאים ממצרים, אולם בהרצאה שנשא ב-1959 בחוג העיון בתנ"ך, הוא אמר: "אין לי כל ספק באמיתות המאורע של יציאת מצרים ובחשיבותו, דבר שנחרת כה עמוק בזיכרון האומה ושנזכר כמעט אצל כל הנביאים... וזיכרון יציאת מצרים לא נחלש עד היום הזה. ואין להעלות על הדעת כי זיכרון עתיק זה אין לו יסוד מציאותי. גם אין לפקפק בחשיבות ההיסטורית היחידה במידה של מאורע זה, כי הוא קשור באישיות הגדולה ביותר שקמה לעם היהודי ובתורה שהוא נתן לעמו אחרי יציאת מצרים במדבר סיני". בדבריו, הציג ב"ג רשימה מרשימה של אזכורי יציאת מצרים לאורך התנ"ך כולו, בעיקר בדברי הנביאים, אך גם מתהלים, ובין השאר ממזמור קלה: 
שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם 
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה. 
שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם 
בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו.

****

וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה 
נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

בהשראת פסוק זה ניתן השם נחלה, למושב שהקימו בחבל לכיש, ב-1953, חלוצים מעולי תימן.