אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ - תהילים קמ"ג | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה פיקסה ביי pixabay ת.פרסום: 07/09/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דוד שרוי במצוקה קשה, ובצר לו הוא כותב מזמור תפילה ותחנונים לאלוהים. 

יְהוָה, שְׁמַע תְּפִלָּתִי 
הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ 
עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ. 
בהיותך נאמן לי, האזן לתחנוניי. ומה פירוש עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ?
מן הסתם, מאמין דוד בצדקתו, ומכאן שאם האל יאזין לו, הוא ייענה לו, כי האל מחויב לצדק.

אלא שבפסוק הבא, דוד מפתיע בבקשה מיוחדת:
אַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ.
מוזר. הרי משפט ה` הוא משפט צדק ואמת. אם דוד מאמין בצדקתו, אדרבא, עליו לדרוש משפט צדק. 
כנראה שדוד אינו בוטח בצדקתו. הוא עצמו מעיד על כך:
כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי.
למעשה, דוד יודע מראש שבמשפט הצדק, אין לו סיכוי. עם זאת, אין לו סיכוי, לא כיוון שהוא אדם רע, אלא כיוון שהוא אדם. הצדק האלוהי, המוחלט, הוא למעלה מיכולתו של בשר ודם. במשפט כזה, אי אפשר לצאת זכאי; כָּל חָי, באשר הוא בשר ודם ולא אלוהים, לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ, כלומר לא יוכל לעמוד באמות המידה האלוהיות.

ולכן, לא צדק מבקש דוד אלא חסד. אם כן, למה הוא מתכוון באומרו: עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ? ובהמשך המזמור - תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ?

כנראה שהחסד האלוהי כלפי בשר ודם, מתוך הכרה בחולשותיו, הוא חלק מן הצדק האלוהי.

ומכאן גם הלקח האנושי – מידת החסד, הרחמים, היא מרכיב משמעותי בעשיית צדק, לצד מידת הדין. דין ללא חסד, עלול להמיט אסון על החברה. ואסון כזה כבר קרה פעם. 
"אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין". 
(בבלי בבא מציעא ל, ע"ב).