הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי – לַמִּלְחָמָה >תהילים קמ"ד | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה פיקסה ביי pixabay ת.פרסום: 09/09/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דוד מודה לאלוהים:

הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, 
אֶצְבְּעוֹתַי – לַמִּלְחָמָה.

כאשר אדם מברך "המוציא לחם מן הארץ", אין כוונתו שהוא יושב ולומד, ופתאום אלוהים קוצר לחם מן השדה הסמוך אליו ומגישו לצלחתו. הכוונה היא שהוא עיבד את האדמה, זרע, קצר, עיבד את החיטה לקמח ואת הקמח לבצק ואפה את הלחם. כלומר, ביגיע כפיו הוא אכל לחם. הברכה היא על כך שעל פי תפיסתו הוא עשה הכל בברכת האל.

הוא הדין בברכתו של דוד. 
אלוהים לא ילחם במקומו ובמקום עמו. הוא גם לא יאמן אותו. האחריות להכשרה, לאימון, לציוד, לחימוש ולכל ההכנות למלחמה היא עלינו בני אדם. ההודיה לאלוהים היא על כך שבברכתו היטבנו לעשות כן.

את זה לא מבינים, כנראה, אותם "הממיתים עצמם באוהלה של תורה". הם פתורים מללמד ידיהם לקרב ואצבעותיהם למלחמה. הם יכולים לחיות כטפילים על גב אחיהם המחרפים נפשם על קיום המדינה, שמאפשרת את השתמטותם.

****

דוד מתפלל לאלוהים שיגן עליו ועל עמו במלחמה נגד האויב, וכאן נוספים פסוקים מוזרים. 
פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי ... 
מִיַּד בְּנֵי נֵכָר. 
אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא 
וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר.

לפתע הסכנה מפני האויב שונה. לא סכנה מפני האיום הצבאי שהם מהווים, אלא מפני דיבוריהם, שקריהם.

הכוונה היא לאויב שמשתמש בטקטיקה של שלום, כביכול, כדי להרדים אותנו וכדי להשיג בדברי חלקות ונכלולים תנאים שיקדמו אותו במלחמה נגדנו.

דוד ניבא את הסכמי אוסלו.

****

בחלקו השני של המזמור, דוד מתאר את השירה שישיר לכבוד האלוהים.

אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָּךְ 
בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ.

מילים אלו ממזמור קמד, היוו השראה למזמורים שונים של נעמי שמר.

במזמור "המנגן":

וְיִפְרַח וְיַמְרִיא הַמִּזְמוֹר
בְּעוּגָב וּבְנֵבֶל עָשׂוֹר
בֶּחָלִיל וּבְגִיטָרָה גַּּם כֵּן
כְּנַגֵּן הַמְּנַגֵּן.

במזמור "אל תשאלו אותי":

רַק הַשְּתִיקָה שׁוֹטֶפֶת כְּנָהָר
וּמִסַּלְעֵי הַחוֹף הַהֵד קוֹרֵא לִי
וְשִׁיר חָדָשׁ
אוּלַי
אָשִׁיר מָחָר.