תהילים קמה עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 11/09/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

נתן הנביא: אתה האיש.
דויד המלך: אני האיש? הכיצד?
נתן הנביא: שלחת את אוריה למות בקרב?
דויד המלך: כן.
נתן הנביא: אילצת את יואב להסתיר את הקנוניה ולכן נהרגו אתו עוד לוחמים?
דויד המלך: כן.
נתן הנביא: ניצלת את היות אוריה בשדה הקרב ושכבת עם אשתו, בת-שבע?
דויד המלך: כן.
נתן הנביא: לקחת את בת שבע לאישה לאחר שדאגת שאוריה ייהרג, כך שלמעשה רצחת אותו וירשת אותו?
דויד המלך: כן.
נתן הנביא: נו. אז אתה האיש.
דויד המלך: נכון. חטאתי לה`.
נתן הנביא: ולמי עוד חטאת?
דויד המלך: אין לי מושג.
נתן הנביא: ליואב בן צרויה, לאוריה החיתי, ללוחמים שמתו עם אוריה, לבת שבע, למשפחות הלוחמים ולעם ישראל כולו.
דויד המלך: חטאתי לה`.

ובדמיוני יושב דויד המלך וכותב את מזמור קמה בו הוא מנסה לפייס את אלוהים ולמנוע את מות בנו שאך זה נולד מבת-שבע.
והוא מפליא בשבחי אלוהים.
כל אותיות השפה העברית עומדות ומתייצבות לעזרתו.
ורק האות נ`, האות של נתן הנביא, אות התוכחה, רק אותה לא הכניס דויד למזמור.
ובכך חתם במו ידיו, שתשובתו חסרה.

והילד – מת.

שם לא ניתן לו.
ובשמים ייקרא שמו – נתן.