אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים - תהילים קמ״ו |אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר ת.פרסום: 11/09/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

המסר של המזמור, הוא שכל הטובה שממנה אנו נהנים, באה ממקור אחד – האלוהים. ובין השאר הוא מתריע: אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים.

האם יש בכך יחס שלילי לנדיבים? לתכונת הנדיבות? וכי רוצה המשורר לעודד את הקמצנות, את קפיצת היד?

לאו דווקא. כנראה שהדגש של הפסוק הוא על האַל תִּבְטְחוּ; כלומר אין בעיה בנדיבים, אלא שעל האדם לבטוח רק באלוהים.

ואולי הכוונה היא שאין לבטוח בעשירים; שהמילה נדיבים מבטאת את מי שיש לו בשפע, בנדיבות. ומוטב שנתייחס בחשדנות בעשירים. וגם אם טייקונים תורמים בנדיבות חלק מכספם, רצוי שנפקח עין ספקנית תורנית. אנו זוכרים את נדיבותם של ארקדי גאידמק, גומא אגייאר נוחי דנקנר ואחרים, ויש לנו סיבות טובות לספקנות עליה ממליץ המזמור.

אל לנו להשלים עם מצב שנדיבותם של בעלי הון תשמש תחליף לאחריות החברה, לאחריות המדינה.

עם זאת, יש לקבל בברכה את הנדיבות, את התרומה. אדרבא, יש כל הסיבות לחברה לצפות מבעלי ההון, להעניק מהונם לטובת הכלל בנדיבות.

הערך המרכזי שעליו ראוי להשתית חברה הוא הסולידריות החברתית, הערבות ההדדית. ערך זה מחייב את כולם – את הפרט, את הקהילה, את המדינה, את החברה האזרחית ואת המגזר העסקי. מעבר למס הגבוה שבצדק נדרשים החזקים לשלם, מן הראוי שיגלו סולידריות גם בתרומה מכספם לרווחת הכלל. ומן הראוי שהחברה תעריך ותוקיר את אלה שתורמים בנדיבות.

בראשית השבוע השתתפתי בסיור מפעים ומרגש, במיזם חברתי מקסים – כפר נהר הירדן; כפר נופש ייחודי לילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות גנטיות או מחלות מסכנות חיים, ולילדים עם צרכים מיוחדים. הכפר מאפשר לילדים המתארחים בו לקחת פסק זמן של מספר ימים משגרת הטיפולים, הכאבים והמגבלות, ליצור קשרים חברתיים חדשים, לחזק את ביטחונם העצמי ולבלות באושר עם גיבוי רפואי מלא - ללא עלות לילד ולמשפחתו.

העלויות של אחזקת הכפר הזה מטורפות – והכל הכל, עד הפרוטה האחרונה, מכספי תרומות. ורובם המכריע של התורמים – ישראלים.

אז נכון, אל לנו לבטוח רק בנדיבים, אך יש להוקיר את הנדיבים באמת, שתרומתם לחברה גדולה ולשם שמים.

ועוד הערה הנוגעת לכפר נהר הירדן – היוזם והרוח החיה של המיזם הוא השחקן חיים טופול. זהו מפעל חייו. כידוע, עמדותיו הפוליטיות של טופול ימניות, אפילו ימניות קיצוניות – הוא היה מתומכי מפלגתו של רחבעם זאבי.

והנה, אחד הדגלים של הכפר, הוא השוויון והשיתוף של כל המגזרים בחברה, ללא כל הבדל ואפליה. הכפר נותן שירות שוויוני ליהודים, ערבים ודרוזים, לחילונים, דתיים וחרדים, למוסלמים ונוצרים ואף לילדי הרשות הפלשתינאית. זהו כפר של שלום, המגשים בחיים עצמם שלום אמת, ומעניין כמה מחרחרי שלום מקצוענים, אנשי "מחנה השלום", מתקרבים לקידום השלום במפעלו של טופול.

****

המזמור מציע לא לבטוח באדם, אלא בקב"ה.
עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים
נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים
יְהוָה מַתִּיר אֲסוּרִים.
יְהוָה פֹּקֵחַ עִוְרִים
יְהוָה זֹקֵף כְּפוּפִים
יְהוָה אֹהֵב צַדִּיקִים.
יְהוָה שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים
יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד
וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת.

אך מה לעשות, והמציאות אינה מאוששת את ההבטחה הגלומה במזמור. יש בעולם רעב, עושק, רשע ועוולות חברתיים. ורק בני האדם, רק הקהילה והמדינה, ברגע שהם נרתמים לתיקון עוול – הוא מתוקן. שום טובה לא תצמח מציפיה לכך שאלוהים יפתור את מצוקות החברה.

המסר היהודי הוא אחר; העולם נברא מקולקל, כדי שאנו, בני האדם, נתקן אותו. תיקון עולם – זאת הבשורה הגדולה של היהדות לעולם. תיקון עולם בידי אדם.