קופת חולים המחלקה לשבורי לב - תהילים קמ״ז|מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 13/09/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

תארו לעצמכם תעודת סיום שנה בביה"ס, שבה מעורבבים אלה באלה ציוני המקצועות עם ההערכות החברתיות ועם מניין החיסורים וההיעדרויות. כך נראה מזמור קמ"ז, המפאר ומשבח את האל באוסף מאד לא מסודר של פסוקים. מה ניתן להסיק מכך, מלבד המסקנה הלא כל כך הגיונית, שהמשורר פשוט התרשל?

אני מנסה להבין זאת קצת אחרת: האל של משורר התהלים הוא אל רבגוני מאד, וייחודו ברבגוניותו זו, המאוחדת בדמותו של אל אחד. הוא גם האל הבורא (מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים, לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא), גם האל המפרנס את כל ברואיו (הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר, נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ), גם האל השולט בכל (גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר), גם האל הלאומי שלנו, המושיע את עמו ואת ארצו (בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה, נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת יְהוָה, הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן, כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ, בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם), האל שנתן תורה לעמו (מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם) וגם האל הפרטי, החומל ומעודד (הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם), הגומל טוב וגם רע (מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה, מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ).

המשורר אינו מקפיד על ארגון הפסוקים במגירות, כפי שעשיתי אני, משום שאחדותו של האל מכנסת את כל התכונות המופלאות האלה ביחד.

דמותו של האל, כפי שהיא מצטיירת מפסוקי המזמור, היא באמת מרשימה. בולט במיוחד הניגוד בין גדולתו של האל ורוב כוחו לבין ההתמסרות שלו לסבלו של היחיד שבור הלב והעצוב, שהאל החומל מדביק את שבריו וחובש את פצעיו. ניגוד זה תואר כבר במזמור קלח באלו המילים: כִּי רָם יְהוָה, וְשָׁפָל יִרְאֶה, וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע.