כל הנשמה תהלל יה - תהלים ק"ן |מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 18/09/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 לכאורה המזמור אינו מהווה סיום הולם לספר תהלים. אין כאן זכר לרשעים בעם ישראל שכל טעם חייהם הוא בדיכוי הצדיקים  ולא לגויים הכופרים ש"אכלו את יעקב". נשכחו הטרוניות כלפי אלהים שנרדם בשמירה והפקיר את הצדיקים לגורלם המר ואת עם ישראל לצרותיו.

יש פנייה לכל החיים על כדור הארץ, ללא הבדל מין ולאום להצטרף לתזמורת עם מחוללים שכל כליה – כלי נשיפה, כלי הקשה, כלי מיתר- משמיעים מוסיקה קוסמית בשבח האל.

אין יותר הפרדה בין לויים שהיו אמונים לשיר ולנגן במקדש, לבין קהל הבאים לחצרות המקדש. כל בני האדם הופכים לקהילת מאמינים אחת שמפנה את פניה לשמים, מקום משכנו של האל. יש כאן אלוזיה לחזון אחרית הימים של ישעיהו, בהבדל אחד. אצל ישעיהו, הר ציון הופך למקום קדוש שמושך אליו כאבן שואבת את כל בני אנוש. ואילו כאן האוניברסאליות מגיעה לשיאה, כי ניתן להלל את אלהים מכל מקום על פני תבל. מכאן משתמע שבחזון הזה אין יתרון לעם ישראל.

המשורר מדגיש יותר את המוזיקה על פני המלל בשבח האל. גם נקודה זו מדגישה את האוניברסליות של האנושות, שכן המוזיקה מצליחה להתגבר על החסמים שהשפה יוצרת בקומוניקציה בין דוברי שפות שונות.

במחשבה שנייה המזמור חותם באופן ראוי את ספר תהלים, כי הוא מציב עולם מושלם ואוטופי. כידוע אוטופיה מציגה אנטי - תיזה לליקויים של העולם הריאלי. זהו עולם שבו הרשעים בעם ישראל והגויים עובדי האלילים ראו את האור ומהללים את הבורא. זהו עולם יותר מתוקן מזה המתואר בתהלים פרק א`. שם הרשעים נידונים לכליה ואילו כאן כל האנושות עוברת טרנספורמציה פלאית והופכת למאמינה.  

הערות

1. אני מאמץ את הפירוש שב"הללו אל בקדשו" הכוונה לשמים, כמו בצלע המקבילה: "הללוהו ברקיע עוזו". (אבן עזרא מביא פירוש זה בשם רבי משה שמסתמך על הפסוק: "ועוזו בשחקים" – תהלים ס"ח, 35. אבן עזרא גם מביא את הפירוש של רבי יהודה הלוי שמפרש בקדשו = בשמים. אבן עזרא מביא את שני הפירושים מבלי להעדיף את אחד מהם. רד"ק מפרש שהכוונה לעולם המלאכים. את יתר ה"הללו"  הוא מייחס לישראל).

2. "כל הנשמה תהלל יה" – מזכיר את אדם הראשון, כי על בריאתו נאמר: "וייצר ה` אלהים את האדם מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים" – בראשית ב, 7. אדם הראשון הוא האדם האוניברסאלי, כי הוא אבי כל האנושות.

3. בתמונה –  אחד הפנלים של "גלרית הזמרה" של הפסל לוקה דלה רוביה (המאה ה-15) שפוסלה עבור הכנסיה סנטה מריה דל פיורה, הקתדרלה של פירנצה ("הדואומו"). הגלריה מעוטרת בפסוקים מתהלים ק"נ בלטינית. הגלריה הזו יחד עם זו של דונטלו מוצגות במוזיאון של ה"דואומו" בפירנצה.