זורע עוולה יקצור אוון - משלי כ"ב | דודו פלמה

מאת: זורע עוולה יקצור אוון , הכרזה דוד טרטקובר ת.פרסום: 18/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 זוֹרֵעַ עַוְלָה יקצור (יִקְצָר-) אָוֶן; וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה.

זורע עוולה יקצור אוון מזכיר את זורע רוח יקצור סופה מהושע פרק ח.
אוון פירושו אין והבל, שקר ומרמה, שימוש לרעה בכוח. 
ואנחנו זורעים כאן ברוך השם עוולה כבר לא מעט שנים:

1.
כבר בשנת 1948 מתאר ס. יזהר בסיפורו "השבוי" (יצא לאור בהוצאת הקבוץ המאוחד בשנת 1959. בספור חייל מתלבט אם לשחרר רועה צאן ערבי או למלא אחר ההוראות ולהביאו למעצר) איך תראה המציאות בעשרות השנים הבאות, ואיך יראו הלבטים שלי בעתיד שעדיין לא התרחש : 

"- ואתה אלוה שלו, חייב לשחררו, אפילו אם יצחק לך האיש הזה עצמו, אפילו אם יראה בכך, הוא או מישהו, אוזלת יד, אפילו אם ילעגו לך חבריך, אפילו אם יבקשו למנוע שחרורו, אף אם ישלחוך בשל כך אל התובע הצבאי, ואל עשרים תובעים צבאיים- חובתך היא ותעשנה: לצאת מן החזירויות של השגרה. הייה אחד שנכון, ולו גם בייסורים, לחרוג פעם אחת מאורוות החזירות שנאספו, ערימות ערימות, בימי היותנו אזרחים טובים, ונעשו עתה, רשמית וחגיגית ומוסכמית, לדרכו של עולם, למידותיו של כל מי שחפץ להיות ראוי לתואר הגדול "חייל", שכל שהיה אסור לו נעשה מותר...

כמובן אינך משחררו. ברור. דיבורים יפים. אפילו לא פחדנות, גרוע מזה: שותף לחטא. אתה. מסתתר מאחורי צחנת "מה לעשות- פקודה" - בעוד שהפעם יש ברירה, והיא ברשותך, הנה זה עתה בידיך: הברירה שלך. יום גדול. יום של מרד. יום אשר בו סוף- סוף יש בידיך ברירה. וכוח החלטה. לתת חיים לאדם נעשק. הגע בנפשך. להיות נוהג לפי לבך. לפי אהבתך, לפי אמת המידה שלך, לפי הגדול מכל גדול- שחרורו של אדם...
כבר ברור שכלום לא יהיה. עורבא פרח. ברור שתחמוק. תעלים עיניים. ברור שהכל אבוד. חבל עליך, שבוי, לא יעמוד בו כוח לעשות"...

ואז עושה עימנו יזהר בעת ובעונה אחת חסד קטן ופאוזה גדולה ונהדרת, ומגלה לנו שני דברים: האחד, ש"השבוי" הוא בעצם שניהם- השובה המתלבט והרועה הערבי השבוי. והשני, מה יקרה אותנו מאותו הרגע ואילך בכל פעם שניקלע אל קרני הדילמה הנוראה הזאת, של לשחרר או לכבול. של להיות או לחדול. מאז, אומר יזהר, נברח תמיד מהמציאות הנבזית של חיינו אל יופיו של הטבע.

וכך מסיים יזהר את הסיפור "השבוי" באחד מתיאורי הטבע היפים ביותר שנכתבו בשפה העברית:
"השדה היה מכיתת זהב אחת גדולה ורדודה. מלוא כל עשרות אלפי הדונם היו אז כיכר פלאית, לא ואדיות, לא גבעות, לא מעלות ולא מורדות, לא כפרים ולא עצים- הכל נתרקע למקשת זהב אחת, חלקה רדודה אחת, ומעליה זרויים אבקות פז מהבהב, נרגש, חלקת זהב עגולה, עצומה, עד אין- אפסיים, ואפילו אם יתכן שמאחור (ושמה אין מסתכלים), בערפל הערב, היורד על ההרים, אפילו אם שם, אפשר, יש איזה עצב אחר, עצב כוסס, אותו עצב של מי- יודע, של אוזלת יד מחפירה, של מי- יודע שבלב אישה ממתנת, של מי- יודע של גזירת- חיים, של מי- יודע אחד פרטי מאוד, ושל מי- יודע אחר, כללי, שהשמש תשקע והוא יישאר כאן, בינינו, לא גמור. נובמבר 1948".

איזה יופי. ותמיד כשאני קורא את הסיפור, במקום הזה, עולות דמעות בעיני כאשר אני מבין כמה הרבה יופי עוד נצטרך כדי לכסות על כל מעשי הנבלה שהתרחשו מאז ועד היום- מדינת ישראל שנת 2017. 

וכך יזהר, ברווח שבין הפרטי מאוד והכללי מאוד, הלך מאיתנו לעולמו והותיר אותנו לכודים ב"אורוות החזירות של השגרה" שבנינו לעצמנו בעמל רב בעשרות שנות קיום המדינה, שנים בהן התאמצנו להתמודד עם הערבים שנותרו לחיות בינינו כשבויים, ועם אלה שחיים מחוצה לנו ואוסרים עלינו מלחמה. ועדיין לא הרחקנו ולו במילימטר זעיר אחד, מאותה הוויה ארורה וחונקת שהפלאת כל כך לתאר בנובמבר 1948. 

ורק מעטים מסוגו עוד נותרו עימנו כדי לגלות לנו מה יהיה בסופנו.

2. 
"אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאישה תינוק ותינוקת...תינוקת מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, והייתה דרך עוברת בשדה, והייתי מהלך בה, אמרה לי תינוקת אחת רבי לא שדה היא זו? אמרתי לה לא דרך כבושה היא? אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה". (בבלי מסכת ערובין) 

3. (התרופה)
הרש"ר הירש כותב בפרושו הנפלא לתורה את הדברים הבאים: "לא תשכח- אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותרצה להידמות לעמלק וכמוהו לא תכיר את החובה ולא תדע את ה`, אלא רק תבקש הזדמנות, בדברים קטנים או גדולים, לנצל את עליונותך כדי להזיק לבריות. אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותבקש להסיר מלבך את תפקידך ואת שליחותך ישראל, שקיבלת על עצמך בקרב האנושות. אל תקנא בזרי הדפנה שעולם סכל קולע לאותם המאושרים שהחריבו את אושר הבריות. זכור את האדמה רווית הדמעות המצמיחה את הדפנה לאותם הזרים. אל תשכח דבר זה כאשר יבוא יום ואתה עצמך תסבול מהגסות והאלימות של עמלק. שמור קומתך הזקופה! שמור על האנושיות ועל ערכי הצדק שלמדת מפי אלוהיך. העתיד הוא להם, וסוף האנושיות והצדק לנצח את הגסות ואת האלימות, ואתה בעצמך נשלחת כדי לבשר ולקרב- על ידי עצם גורלך ודוגמתך- את הניצחון הזה ואת העתיד הזה." 

כמה יפה כמה רחוק כל כך מאיפה שאנחנו היום. אבל העולם כולו הוא גשר צר מאוד והעיקר להתנתק כבר לכל הרוחות מהשטחים הכבושים. 
------------------------------------------------------
כרזה: אבא מה אתה עושה בשטחים, יש גבול, דוד טרטקובר