חוסך שבטו אוהב את האנושות - משלי כ ״ג / דודו פלמה

מאת: דודו פלמה ת.פרסום: 19/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

חוסך שבטו אוהב את האנושות

אַל תִּמְנַע מִנַּעַר מוּסָר: כִּי תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט לֹא יָמוּת.
אַתָּה בַּשֵּׁבֶט תַּכֶּנּוּ; וְנַפְשׁוֹ מִשְּׁאוֹל תַּצִּיל.

ושוב חוזר אלינו "חוסך שבטו שונא בנו" ממשלי י`ג. אמנם המילים קצת אחרות אבל זוהי אותה האדרת. אדרת האלימות במסווה של חינוך.
אני זוכר שאחד הספרים הזכורים לי ביותר מילדותי היה אוליבר טוויסט של צ`ארלס דיקנס. בעיקר בגלל הסצנה שבה אוליבר מבקש עוד דייסה וחוטף מצקת בראש מהמנהל שהיה אדם מאמין ומן סתם קרא גם בספר משלי:

"חדר האכילה של הילדים היה אולם רחב ולו קירות אבן. בקצה האולם עמד דוּד גדול שמתוכו דָלָה המנהל את הדייסה כשהוא חגור סינר ומסתייע באישה או שתיים. מן התרכובת המלבבת הזו הוענקה לכל ילד קערית אחת - לא יותר - מלבד בימי חג ומועֵד, אז הוענקה מנה מעט גדולה יותר ושתי פרוסות לחם.

הקעריות מעולם לא נזקקו לשטיפה. הילדים מֵירקוּ אותן בכפותיהם עד שהבהיקו כחדשות. כשסיימו את הפעולה (שמעולם לא נמשכה זמן רב, משום שגודל הכפות היה כמעט כגודל הקעריות), היו לוטשים בדוּד עיניים רעבות, משתוקקות, עד שהיה נדמה כי בעוד רגע יזנקו ממקומותיהם ויטרפו את לִבנֵי התנור. פיותיהם, מתחת לאותן עיניים, עסקו במציצה אילמת ושקדנית של אצבעותיהם, במטרה ללכוד כל רסיס דייסה תועה שאולי ניתַז עליהן. לילדים בדרך כלל יש תיאבון בריא, לכן שלושה חודשים של הרעבה נתנו באוֹלִיבֶר טְוִויסְט ובחבריו את אוֹתוֹתיהם: בסוף אותה תקופה היו כה רעבים, כה טרופֵי דעת, עד שאחד מהם, שהיה גבוה מכפי גילו ולא הורגל באוֹרַח החיים הזה (כבן לאב בעל דוכן מזון), איים על חבריו כי אם לא יקבל קערית נוספת על בסיס יומי, הוא עלול באחד הלילות לאכול את שכנו לאולם השינה - ילד צעיר וחלש ממנו. מבט רעב ופראי אָרַב בעיניו, והילדים האמינו לו בכל ליבם. כּוּנסָה ישיבה ונערכה הגרלה שתַכליתָה לקבוע מי ילך אל המנהל בתום ארוחת הערב ויבקש תוספת. הפּוּר נפל - אוֹלִיבֶר טְוִויסְט.

ערב בא והנערים התיישבו במקומותיהם. המנהל - בלבוש הטבח שלו - התייצב בעמדתו שמאחורי הדוּד, עוזרותיו הדלוֹת מאחוריו. בתום ברכה ארוכה הוגשה מנה זעוּמה של דייסה. לאחר שנעלמה כלא היתה, התלחשו הנערים ביניהם וקרצו אל אוֹלִיבֶר. שכניו לספסל נעצו בו מרפקים. הוא אמנם היה רק ילד, אך נוֹאָש מרעב ומסֵבל. הוא קם מן השולחן ותוך שהוא צועד אל עֵבֶר המנהל, אוחז בכף ובקערה ומבוהל מתעוזתו, אמר:
"בבקשה, אדוני, אני רוצה עוד."

המנהל, גבר בריא בשר, החוויר באחת, נאחז בלִבנֵי התנור ובמשך שניות ארוכות הביט בתדהמה במורֵד הקטן. העוזרות קפאו על מקומן בפליאה והנערים באֵימה.
"מה!" אמר לבסוף המנהל בקול רָפֶה.
"בבקשה, אדוני," השיב אוֹלִיבֶר, "אני רוצה עוד קצת."
המנהל הלַם במַצֶקֶת בראשו של אוֹלִיבֶר, אחז בכוח בזרועו, ובצעקות רמות הזעיק את השַמָש.
ההנהלה כבר היתה מכוּנֶסֶת כאשר מר בַּאמְבֶּל התפרץ אל החדר, כולו רוטט מהתרגשות. הוא פנה אל האדון שבכיסא הגבוה ואמר:
"מר לִימְקִינְס, אדוני! באמת, סלח לי על ההפרעה, אבל אוֹלִיבֶר טְוִויסְט ביקש עוד!"
השתררה שתיקה. הנוכחים התחַלחֲלו.
"ביקש עוד?" אמר מר לִימְקִינְס. "הירגע, בַּאמְבֶּל, ותן לי תשובה ברורה. האם אתה אומר שהוא ביקש עוד לאחר שאכל את הארוחה שהוּקצבה לו?"
"כן, אדוני," השיב בַּאמְבֶּל.
"הילד הזה!" אמר האדון במוֹתנייָה הלבנה, "הוא יגמור את חייו על עמוד התלייה! אין לי ספק! כך הוא יגמור!" ("אוליבר טוויסט" צ`ארלס דיקנס)

****

ועכשיו אקטואליה:
מחר משרד החינוך מאלץ את ילדי ישראל ללמוד את מורשתו של אדם אלים, במיוחד.
גם אידיאולוגית. אדם שלא חסך שבטו גם מבני ובנות אדם הכפופים למרותו. רחבעם זאבי שמו. משרד החינוך בשנת 2017 איננו חוסך את שבט מורשתו מילדי ישראל.

מספרת חיילת ששרתה תחת פיקודו: "גנדי מתקשר אליי בשישי אחר הצהריים וטוען שהוא רוצה לדבר על ענייני עבודה, בהתחלה הייתי די גאה, שהמפקד מזמין אותי ככה. הגעתי למשרד בקרייה. הוא התחיל לפלרטט איתי. הידיים שלו התחילו לחפש אותי. כביכול בנועם, אבל בהחלטיות רבה. זזתי למקומות אחרים בחדר, והוא הולך אחרי מסביב. הוא לא היה נראה נבוך בכלל, זה היה נראה כאילו הוא די רגיל בזה. אני הייתי זריזה מאוד, זזתי לצד השני של השולחן. זו תחושה כאילו מישהו מתקיף אותי ואני הולכת מהר, כמו חיה שמנסה להימלט. בסוף נשכתי לו את האמה, את הזרוע. הרגשתי את הפה שלי מתמלא בדם. הוא צרח והיה המום, ופשוט ברחתי משם. לא סיפרתי את זה מעולם לאף אחד". (תחקיר תכנית "עובדה" משנת 2016)

השחקנית רבקה מיכאלי סיפרה גם היא על תקיפה מינית שביצע בה האלוף. "הוזמנתי לבר מצווה של הבן שלו. הייתי צריכה לצאת מוקדם, וכשאני הולכת, הוא תפס אותי מאחורי הקייטרינג על הקיר. הוא משעין אותי, דוחף ידיים ברשעות, בזדוניות והולך. אני לא יודעת אם אפילו הסתכל עליי. זה כאב וזה פגע והייתי כל כך מבוהלת שהייתי משותקת. לא היה למי לדווח דבר כזה. מה עשיתי? בכיתי. לא סיפרתי לאיש. זה סיוט ואתה רוצה לשכוח את זה". (תחקיר עובדה כנ"ל)

בתחקיר של התכנית "עובדה" הובאו מעשים קשים אחרים מעבר לעדויות התקיפה המינית. בין היתר, הוצגה עדות של העבריין הבכיר טוביה אושרי שהיה מקורב לגנדי, וטען כי שלח אדם לפוצץ את דירתה של העיתונאית סילבי קשת מכיוון שכתבה טור ביקורתי נגד אופן התנהלותו של האלוף זאבי בבסיס הפיקוד שלו, בו בין היתר גידל גורי אריות שנהג להציג בפגישותיו.

אכן חתיכת מורשת השאיר אחריו האיש שכונה גנדי.
אבל היי היו לו גם ערכים.
-----------------------------------------
בצילום: כך הוא ניראה בחוזר המנהל הכללי