בנפול אויבי – למה שלא אשמח? - משלי כ"ד | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה zabelin www.fotosearch.com ת.פרסום: 22/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפסוק הבא מהפרק הוא מהמפורסמים:
יז) בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל יָגֵל לִבֶּךָ.

לא לשמוח כשהאויב שלי נופל? למה לא?
לא לשמוח כשהאויב שלי נכשל? למה לא?

התשובה שנותן שלמה היא:
יח) פֶּן יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו; וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ.

אלוהים יראה שאתה שמח ויש סיכוי שזה לא ימצא חן בעיניו והוא יחזור בו ויעזור לאוייב להשתקם.

אז למי שמאמין שאלוהים אכן פועל במציאות באופן הזה, ההסבר הזה אולי מספיק.
אבל מה אם מי שההסבר האלוהי לא מספיק עבורו?

ובכן, בהנחה שהאויב לא נעלם (ברוב המקרים זה המצב, וגם אם הוא מת או מנוטרל, אז יש לו סביבה תומכת שלעולם תזכור מה קרה ביניכם), אז הרעיון כאן הוא, לדעתי, לא להוסיף שנאה מיותרת ואולי אפילו להגיע למצב של הפיכת האוייב לידיד.

אם בתום קרב אגרוף קשה, המנצח יתעלם מיריבו השרוי על הרצפה כואב ומדמם, ויפתח בשאגות שמחה וריקודי ניצחון, הוא יעודד את יריבו לחזור בפעם הבאה ולנקום את ההפסד ואת שמחת הניצחון (נקמה כפולה).
לעומת זאת, אם יתאפק לרגע, יפנה ליריבו המוטל על הקרקע ויושיט לו יד לעזרה או ישאל אותו אם הוא בסדר, יש מצב שבקרב הבא ביניהם, במידה וידו תהייה על התחתונה, גם הוא יקבל יחס אנושי מיריבו.

וברמה הלאומית, אולי אם אחרי ניצחונות אדירים במלחמות, במקום לשמוח בניצחון הגדול נחשוב על מהלך של פיוס, אולי נמנע את המלחמה הבאה.
כמובן שאין בכך ערובה לכך שבאמת נמנע את המלחמה הבאה, אבל לא שווה לנסות?
תשאלו את בוגרי מלחמת ששת הימים.

אני חייב לסייג ולומר, שכאשר האוייב הוא רשע גמור (נניח הנאצים) אז עם נפילתו אין סיבה שלא לשמוח. עם רוע מוחלט אין מצב לשיתוף פעולה.

כ) כִּי, לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע; נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.

***
אברהם לינקולן השאיר את הציטוט הבא:
?Do I not destroy my enemies when I make them my friends