סיפור לתמימים - משלי כ"ד | מני גל

מאת: מני גל, צילום: יונה ארזי, אחד המשקים החקלאים בנחלת יהודה (לפני שהפשירו את הקרקע) ת.פרסום: 22/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

על עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. לא וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. לב וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי, אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי, לָקַחְתִּי מוּסָר. לג מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. לד וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן.

לפנינו קטע דידקטי, המעוצב באחת מצורות המשל הבסיסיות: תיאור תמונה מציאותית, והכרזה על הלקח שלמדנו ממה שחזו עינינו. המבנה מאד תמציתי, ולכל פסוק תפקיד משלו:

פסוק ל – עברתי על פני שדהו של איש, הידוע לי כעצל וכחסר לב. 
פסוק לא – וזה מה שראיתי: השדה מוזנח ופרוץ.
פסוק לב – הוא הפסוק המקשר בין התמונה ללקחה: ראיתי הכל, והסקתי את המסקנות.
פסוק לג – טוב למעט בשינה של עצלות.
פסוק לד – שאם לא, תסבול ממחסור קשה.

האם התסריט של פסקה זו הוא התסריט המציאותי היחידי? כמובן שלא! הנה כמה תסריטים אלטרנטיביים:

א) עברתי על יד שדהו של איש חרוץ, וראיתי שהוא מוזנח ופרוץ. למדתי את הלקח: גם אם תשקיע את הנשמה בעבודה, חקלאות זה לא חברת ביטוח.
ב) עברתי על יד שדהו של איש עצל, וראיתי שהוא ירוק ופורה. למדתי את הלקח: טוב להעסיק מנהלי עבודה חרוצים.
ג) עברתי על יד שדהו של איש עצל, וראיתי שהוא מוזנח ופרוץ. למדתי את הלקח: הוא, ככל הנראה גם טיפש.

מה אני רוצה לומר? הקשר בין מה שרואות עיני ללקח שהפקתי מהחוויה אינו קשר לוגי, הכרחי. אנשים שונים יוצאים מאותו אירוע עם תובנות שונות, ולעתים אפילו הפוכות זו לזו. ובנוסף לכך - לא כל קשר בין שתי תופעות הוא קשר של סיבה ותוצאה.

וכעת לאקטואליה:

מציאות חיינו, התזזיתית כל כך מבחינה כלכלית, אינה עולה בקנה אחד עם האידיאל של עובד אדמתו, המשקיע עמל ואהבה ומטפח את הכרם שלו במשך שנים, והוא זוכה בביטחון יחסי של הוצאת לחם מן הארץ. זוהי אותה ארוחת ירק והשלווה בה, שגם בימי קדם לא היה בה ביטחון של מאה אחוזים. אסונות טבע, מלחמות או עריצות של שלטון גובה מיסים איימו גם אז על הנוסחה הזאת של `חריצות מביאה ביטחון כלכלי`, אבל כיום זה הרבה יותר קיצוני. אנו יכולים להישאר בתחום החקלאות, ולהתרשם, למרבה הזעם, בהרס שיכולות כיום להביא על חקלאות חרוצה ויצירתית החלטות מטופשות של שלטון לייבא תוצרת חקלאית מארצות שכנות ועניות. הזעזועים שמסוגלים לחולל טייקונים בחייהם של עובדי עמל כפיים גם הם נוגדים מאד את הפנטזיה של `עובד אדמתו`. נכון, בעלי ההון זקוקים, למען ביטחונם שלהם, להרבה אזרחים חרוצים, צייתנים וחרדים מן העתיד. מודלים נחשקים אחרים מרחפים בחלל ומרעילים את מוסר העבודה שלנו, כמו ה`מכה` שאנו מקווים לעשות בבורסה, או הפרס הגדול שייפול בגורלנו בפיס, בלוטו ובטוטו, או המקום הראשון שתשיג בתנו בתחרות היופי.