משלי שלמה וחזקיהו |משלי כ"ה > מני גל

מאת: מני גל, התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 23/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה.

הפעם נעסוק בכותרת הפרק, שאין לה קשר תוכני עם פסוקי הפרק עצמו. יש בה ענין רב, וגם חז"ל ראו בכותרת הזאת משמעות, משום שהיא מעוררת כמה שאלות:

א. האם מדובר פה בתחילתה של יחידה עצמאית של כמה פרקים, שנוספה לספר משלי ממקור אחר?
ב. האם יש בספר מלכים או בדברי הימים רמז כלשהו לעבודת העתקה של כתבי שלמה, שעשו לכאורה אנשי חזקיה מלך יהודה?
ג. מהי משמעות המילה `העתיקו`? מה הם עשו במשלי שלמה?
ד. האם פעולתם של אנשי חזקיה תרמה ללגיטימיות של ספר משלי, וסייעה, בסופו של דבר, להכניסו לתנ"ך?
ה. ושאלת השאלות – האם הייחוס של ספר משלי לשלמה יש לו על מה להתבסס?

חלק מהשאלות האלה יקבלו מענה מתוך דברי חז"ל על ספר משלי, הפזורים במשנה, בתלמוד ובכתבים נוספים. את דברי חז"ל אלה ריכזה יצירה בשם `מדרש משלי`, שנוצרה ככל הנראה בבבל במאה ה-8. הנה מה שכתוב שם על פסוק זה (וטקסט דומה מצוי גם בילקוט שמעוני). נזכור כי ראשוני חז"ל היו כבר מאוחרים כחמש מאות שנה לתקופת חזקיהו, והם החזיקו במידע שהיה יותר מסורת מאשר תעודות היסטוריות. התלמוד הבבלי, שחלק ממדרש משלי מבוסס עליו, נערך לפחות אלף שנה אחרי חזקיהו, כך שברור שהאמינות ההיסטורית של הכתוב אינה גבוהה :

מפני מה זכו אנשי חזקיה מלך יהודה לאריכות ימים? מפני שהיו מתונין ומיישבין את הדין, שנאמר: (משלי כה יא): "תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אפניו". אמר רבי חמא בר חנינא: מה תלמוד לומר "גם אלה"? אלא, מלמד שהיו מתונין בדין ומיישבין את הדין, שכל מי שהוא מקפיד בדין, סופו לשכוח את דבריו... "אשר העתיקו אנשי חזקיה" - למה נאמר? שאני אומר: מְשָׁלוֹת ושיר השירים וקהלת גנוזין עד שנכתבין: במְשָׁלוֹת מה הוא אומר - (משלי ז יא): "הומיה היא וסוררת, בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פינה תארוב", בשיר השירים מהו אומר - (שיר השירים א יג): "צרור המור דודי לי בין שדיי ילין, אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי", בקהלת מה הוא אומר - (קהלת יא ט): "שמח בחור בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט". אמר רבי יוחנן: ביקשו לגנוז ספר קהלת, שמצאו בו דברים נוטין לצד מינות: משה רבינו אמר (במדבר טו לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", ושלמה אמר (קהלת יא ט): "והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך". הותרה הרצועה?! לית דין ולית דיין?! כיוון שמצאו בסוף הפסוק "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט", אמרו `יפה אמר שלמה`. ד"א "אשר העתיקו" - אין העתיקו אלא פירשו...

כמה רעיונות מעניינים מצויים בקטע. הראשון – אנשי חזקיה עשו חסד עם ספריו של שלמה, שיר השירים, משלי וקהלת. במקום לעסוק בביקורת על התכנים הבעייתיים של ספרים אלה, הם היו מתונים בדין, והמתינו לשעת כושר, שבה יתגלה ערכם הסמוי, ויוכח כי ראויים הם להיכלל בתנ"ך; ובינתיים – העתיקום למשמרת. הרעיון השני – אחת הבעיות במשלי היא תיאורי האישה הנואפת, הבוגדנית. בשל תיאורים כאלה, כך סברו חז"ל, התקשו לראות במשלי ספר בעל קדושה. הרעיון השלישי – `העתיקו` – משמעותו העתיקו ממובן אחד למובן אחר, כלומר פירשו. הפירוש, מתן המשמעות בעלת הערך, הוא שהציל את ספרי שלמה מגניזה.

גם בבא בתרא של התלמוד הבבלי אומרת:

חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת... (בבא בתרא טו א)

מה למדנו מטקסטים אלה?
חתימת התנ"ך לא נעשתה ללא ויכוחים על זכותם של ספרים להיכלל בתנ"ך החתום, או להישלח אל מדור הספרים החיצוניים. דברי חז"ל שופכים אור גם על פעולותיו של חזקיהו לטובת הטקסטים המקודשים והאחרים (גם אם מאום לא נכתב על כך בתנ"ך, מלבד כאן, בספר משלי עצמו), וגם על הפולמוס שהתקיים בזמן חתימת התנ"ך בדבר ספרי משלי, שיר השירים וקהלת, ועל הסיבות לפולמוס זה.