רוצה לעוף - משלי כ"ו | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 24/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף

ספר משלי רווי במשפטי קלישאה סטנדרטיים הנובעים כזרם שוצף של אמירות אוטיסטיות על כל דבר ועניין שקשור לחייו של אדם וקהילה. 

לפעמים אתה נגרף בזרם העכור הגואה מן הדף וטובע. ולפעמים אתה מצליח להיאחז כבקנה קש באיזה בדל משפט יוצא דופן המבהיק כיהלום מתוך הזרם השוצף המדרדר במורד - קיץ וקציר, כסיל וכבוד, סוס וחמור, צרור אבן ומרגמה, כלב מקיא, דלת סבה על צירה ועצל על מיטתו... 
ואז רגע לפני שאתה טובע בשיטפון המילים, אתה נאחז ב"כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף" וממריא לך אל מעל הזרם השוצף אל השמים הכחולים והנקיים של הדף הלבן והנקי מן המילים הגועשות. 

שם כבר ממתינים לך בחיוך חם וטוב אברהם חלפי וזלדה, ואתה פותח איתם שולחן ומשוחח בניחותא על דא ועל הא ועל ציפורים, ועל איך שציפור יכולה לשאת אותנו בכנפיה הקטנות מתוך הסבך הקשה של החיים והשגרה אל הרקיע. ועד בכלל...

**

ועל ציפורים / אברהם חלפי

אִם אֱלֹהִים יֶשְנוֹ
הֲרֵי הוּא שָם מֵעַל לַצִפּוֹרִים

וְאֶיךְ הוּא שָם
אִם צִפּוֹרִים נוֹפְלוֹת
אִם נִטְרָפוֹת

בְּרִיּוֹת קְטַנוֹת מִדַּי
מִכְּדֵי שֶיְדֻּבָּר בָּהֶן

בַּצִּפּוֹרִים


**

בלילה / אברהם חלפי

בלילה נפלו ציפורים מן הקן, 
ועצים רעדו בלילה. 
והחיים הגדולים נהיו קטנים 
ובכו לחיות. 

אולי לא היה עוד דבר ברקיע. 
אולי מעולם לא היה ברקיע דבר. 
ורק מישהו, 
כציפור שנפלה מן הקן, 
דימה למצוא ברקיע דבר. 

ולבכי היה טוב כי עודנו בכי, 
וטוב לדמעות - כי דמעות הן 
בלילה, 
תמיד בלילה, 
שואג סער איתן 
ומכה על לב הענפים. 
ונזכרים הענפים כי ליבם כואב. 
ומישהו כציפור שנפלה מן הקן 
וכענף שבור, 
שאינו יודע מי הוא, מי הוא- 
נופל גם הוא 

בלילה נפלו ציפורים מן הקן, 
ועצים רעדו בלילה. 

**

ציפור אחוזת קסם / זלדה

כַּאֲשֶׁר הַגּוּף הָרַךְ

מָט לִנְפֹּל

וְהוּא מְגַלֶּה חֶרְדָּתוֹ מִפְּנֵי הַקֵּץ

לַנְּשָׁמָה,

מַצְמִיחַ עֵץ הַשִּׁגְרָה הַנָּמוּךְ

שֶׁאָבָק אֲכָלוֹ

עָלִים יְרֻקִּים פִּתְאֹם.

כִּי מֵרֵיחַ הָאַיִן יַפְרִיחַ

הָדוּר נָאֶה 

וּבְצַמַּרְתוֹ צִפּוֹר

אֲחוּזַת קֶסֶם.

**

אני ציפור מתה / זלדה

אֲנִי צִפּוֹר מֵתָה
צִפּוֹר אַחַת שֱמֵּתָה.
צִפּוֹר עוֹטָה מְעִיל אָפֹר
בְּלֶכְתִי, לֵץ מַפְטִיר לְעֻמָּתִי.

פֶּתַע אֲפָפַתְנִי שְתִיקָתְךָ –
חַי עוֹלָמִים
בְּשוּק שוֹקֵק עוֹף מֵת יָשִיר –
רַק אַתָּה קַיָם.
בְּשוּק שוֹקֵק מְדַדָּה צִפוֹר עִם שִיר
נִסְתָּר.

**

אור ראשון של בוקר

אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּקֶר נוֹגֵעַ 
בַּגְּבָעוֹת הַחֲשׁוּפוֹת בְּאֶצְבָּעוֹת 
דַּקּוֹת כְּמוֹ רֵיחַ לֶחֶם חַם רוּחַ 
עוֹבֵר קָרִיר שׁוֹלֵחַ צִנָּה בְּמוֹרַד 
שָׂדֶה מִתְבַּהֵר וְהוֹלֵךְ שׁוֹלֵחַ
בִּרְעָדָה נִבְכֵי לַיְלָה בָּא 
בְּגֶזַע אֳרָנִים טְמִירִים מַצִּית
צִפּוֹר דְּרוֹר חוֹלֵף בִּיעָף
נוֹשֵׂא תּוֹלַעַת מְפַרְפֵּר
מִנְחָה לְהַדְלִיק זַהֲרוּרֵי 
אוֹר שֶׁמֶשׁ בָּהִיר וְחַד 
כְּבַז חוֹלֵף 
כְּאִבְחַת עָלֶה
נוֹשֵׁר
לְאַט 
לִבְרֹא 
עוֹד 
יוֹם 
חָדָשׁ.