הוכח תוכיח את עמיתך, אבל דִּיר בַּלַאכְּ! - משלי כ"ז |מני גל

מאת: מני גל התמונה : alphaspirit www.fotosearch.com ת.פרסום: 25/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת.

`תּוֹכַחַת` היא תוכחה, מילה שלא זכתה לעדכון בשפה העברית המודרנית, אולי משום שפחות נהוג כיום להוכיח מישהו על שגיאותיו, בעוד שמה שאנו עושים בכיף מאחורי גבו, זה להשמיץ אותו או לרכל עליו. ספר משלי יודע כי דברי תוכחה אינם נעימים למשמע אוזן, ובכל זאת הוא רואה בהם התנהגות חיובית.
אבל איך נסביר את הפסוק השלם? מה הקשר בין התוכחה הגלויה, זו שנאמרת בפניו של מי שחטא בזדון או בשגגה, לבין האהבה המסותרת, זו הנמצאת בלב פנימה?

מסתבר שניתן לקרוא ולהבין את הפסוק בדרכים שונות. הנה דברי רלב"ג:

טובה התוכחה והקטטה שיעשה האדם את רעהו בגלוי, להוכיחו על רָעוֹתָיו, יותר מהאהבה שהיא מסותרת, ולא יִרְאֶה ממנה רושם בגלוי, כי לא יהיה תועלת בזאת האהבה.

אהבה מסותרת, על פי רלב"ג, היא אהבה שאינה באה לידי ביטוי במעשים, ועל כן אין בה כל תועלת למי שאנו אוהבים אותו. התוכחה הלא נעימה, אפילו עד כדי קטטה, אומר רלב"ג, יש בה תועלת. מי שמוכיחים אותו יכול ללמוד מהתוכחה כיצד מעשיו נראים על ידי הסביבה שלו, ואם ירצה, ישתמש בדברי התוכחה האלה לתיקון מעשיו בעתיד. לא נעים, אבל מועיל יותר מחיבה שאנו רוחשים לאדם, כזו שאיננו מראים לו כלל.

לפעמים אנו מעדיפים לא להוכיח אדם על טעויותיו, כי אנו אוהבים אותו. על פי רלב"ג – זה משגה שלנו, והוא אינו מועיל לאדם אותו אנו אוהבים.

`מצודת דוד` מביא הסבר שונה לאותו פסוק, ואלו דבריו:

אף המוכיח בפרסום ומכלים למוכח - מכל מקום טובה היא, אם באה מאהבה מסותרת בלב המוכיח, וכוונתו ליישר דרכי המוכח ולא לקנטר .

`מצודת דוד` מתמקד במניע שלנו להוכיח את חברנו. אם המניע לתוכחה הוא אהבתנו אותו, ורצוננו לתקן את דרכיו, כדי שלא יסתבך, התוכחה ראויה ומוצדקת. נשים לב ש`מצודת דוד` מנתח את הפסוק ניתוח תחבירי שונה. האות מ` במילה `מאהבה` מצביעה על המניע לתוכחה. התוכחה היא מאהבה, בגלל אהבתנו את חברנו. רלב"ג, לעומת זאת, ראה באותה אות מ` השלמה למילה `טובה`, כלומר – התוכחה טובה יותר מ...

נשים לב להבדל נוסף בפירושו של `מצודת דוד`. הוא כותב: `המוכיח בפרסום ומכלים למוכח`.
הוא מביא בחשבון אפשרות שהתוכחה נעשית בגלוי, לעיני אנשים נוספים, ולכן מקבלת פרסום ומביאה להכלמתו של המוכח. `מצודת דוד` סבור, שאפילו תוכחה מעין זו, אם היא נעשית מאהבה, עדיפה על הימנעות ממנה.

ומה בדבר האפשרות להוכיח את חברינו, אך לא בפומבי, אלא בצנעה? האין זה עדיף? ומדוע מתייחס הפתגם לאהבה מסותרת דוקא?

פירוש מקורי ל`אהבה מסותרת` מצאתי במאמר של חגי הופר:

הפירוש הפשוט אומר, שטובה ביקורתיות כנה מהבעת אהבה הסותרת את עצמה או את הנתונים.

איך אפשר להבין את הפסוק השלם על פי פירוש זה? מי שרואה עצמו כאוהבו של חברו, ואף מבטא זאת בגלוי, אך נמנע מלהוכיח את חברו על שגיאותיו – יוצר סתירה בין הצהרת האהבה שלו לבין חובתו של האוהב לסייע לאהובו לתקן את דרכיו.

מתי ראוי שנוכיח את חברנו הטוב על שגיאה או חטא שלו? חשוב שנרגיש בטוחים שהתוכחה שלנו – אין לה מניעים זרים. נקפיד לא להוכיחו בפומבי, כדי לא להכלימו, וכדי לא להביאו למגננה. נבטיח שהוא יודע שאנו אוהבים אותו בכל מצב, גם כאשר הוא שוגה.