מחרשות רנות - משלי כ״ח / דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 26/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם; וּמְרַדֵּף רֵיקִים יִשְׂבַּע רִישׁ.

שיעור מולדת בן שלושה שלבים:

1. "ואני מתחיל הכל מחָדש, הכל מחדש. מן האלף-בית אני מתחיל את החיים, אינני משנה, אינני מתקן, כי אם עושה הכל מחדש. והדבר הראשון, הפותח בראשונה את לבי לחיים, אשר ידעתי כמוהם, היא העבודה. לא עבודה לשם מחייה ולא עבודה לשם מצווה. כי אם עבודה לשם חיים–עבודה, אשר אור חדש נוגה עליה. אשר ראיתיה, והנה היא אחד מחלקי החיים, משרשיהם היותר עמוקים. ואני עובד…

...ואני מוסיף להתבונן באשר צוּותי לאור הגחלת, ההולכת הלוך ואור. והנה בכל אשר אוסיף לעבוד, לעמול, לסבול–אין טיפה מדמי, אין משהו מכוחי, ממוחי, אבודים חינם, כי כל טיפת דם–שביב אש וכל משהו של כוח ומוח–ניצוץ אור לנפשי השבה לתחייה. עוד מעט–והנה הנך גם אתה, אחי עמדי, עובד וחי כמוני. ולאחרונה–והנה עמנו גם אחותנו, אשר לא ראיתיה מיום התעורר ישראל, וכראותי אתכם, את שניכם יחדיו, עובדים וחיים יחדיו, ותחי רוּחי. ואמַר: אתם תבנו את בית ישראל, אתם תמצאו את הדרך לאשר נשאנו את נפשנו, לאשר נשא ישראל את נפשו בימים מקדם ואשר ישאֵהוּ רוחו ללכת בימים יבואו–אתם תחַיו את חיי ישראל, והחיים יהיו כמעיין המתגבר וכנחל שוטף, והלכו הלוך והתחדש, הלוך והתגבר, הלוך ושטוף הלאה, הלאה, הלאה…" (`החלום ופתרונו` , א. ד. גורדון תרס"ט 1909)

****

2. שיעור מולדת / עלי מוהר


אז בבית הספר
על הקיר תמונה
והאיכר חורש בה
את האדמה
וברקע, הברושים
שמי שרב חיוורים
האיכר יצמיח לנו לחם
שנהיה גדולים.

והמורה אומרת:
"עוד מעט כבר סתיו".
בשיעור מולדת
היא מראה חצב.
היורה יבוא עכשיו
שפע טיפותיו
כוילון שקוף על פני העמק
הפורש שדותיו.

כך זה היה, פשטות רכה
זה הצטייר בילדותנו
שהיתה יפה.

וכך בדמיוננו התרבו פלאות
הפטישים ניגנו
מחרשות רנות
יש יוגבים ויש כורמים
ארץ של רועים -
כך זה הצטייר בילדותנו
שהיתה יפה.

***

3. בְּצִפִּיָה לברברים

אָמַרְנוּ- יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ

יוֹם אֶחָד תַּבְשִׁיל הַצִּפִּיָה
וְתִקְרֹם עוֹר וְגִידִים וּמַכְאוֹב
וְתִהְיֶה לַחֲרָדָה אֲיֻמָּה.

אָמַרְנוּ- יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ

חֶרְדָּתֵנוּ תִהְיֶה תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת
מִנֶּגֶד, שָׁנִים מְטַפְטְפוֹת
כְּמוֹ טִפּוֹת אִינְפוּזְיָה-
זְמַן קָצָר שֶל חַיִים וְחִטָּה שֶׁבָּשְׁלָה
וְשִׁבְעַת הַמִּינִים בֵּין שָׁמַיִם
כְּחֻלִּים וְחֲרוּלֵי קַיִץ.

אָמַרְנוּ- יוֹם אֶחָד הֵם יַגִּיעוּ

וְלִפְעָמִים הָיָה מִי מֵאִתָּנוּ אוֹמֵר נוֹאָשׁ
שָׂם קֵץ לְחַיָּיו אוֹ כּוֹתֵב שִׁיר
אוֹ חוֹרֵשׁ שָׂדֶה אוֹ בּוֹנֶה בַּיִת.
רַק שְׂנָאוֹת אֲפֵלוֹת נֶאֶגְרוּ
בְּמִסְתְּרֵי חוֹמוֹת הַלֵּב
וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהַבִּיט עוֹד
אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ.

וְיוֹם אֶחָד הֵם הִגִיעוּ