בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם - משלי כ"ט | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 29/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

"שלטון הכפוי על העם כולו, אין לו תוחלת להאריך ימים אפילו יצליח, בחוזק יד, להחזיק מעמד זמן ממושך... על כידונים בלבד, אי־אפשר לקיים שלטון לאורך ימים. בסופו של דבר המדכאים הם הנדונים לשבת על כידוניהם" (יגאל אלון על כשלון הבריטים לדכא את המרי העברי, מערכות פלמ"ח : מגמות ומעש, עמ` 188).

מדכאים נידונים לשבת על כידוניהם

בית הקפה "קפה אדוארד". בעיר התחתית בחיפה. מלצרים עוברים בין השולחנות הנמוכים כשהם נושאים בזריזות מגשי קפה ועוגות. הערבים שישבו מסביב הטילו קוביות של שש- בש והסיעו בקולות נקישה את כלי המשחק, בידיים עצלות וקשות. בשקט שוחחו ביניהם בקולות חרישיים של בית קפה.

צל כיסה את הפתח והם נשאו את ראשיהם מלוחות המשחק. יגאל אלון ניצב בפתח בית הקפה, יפה וזקוף כתמר. נסיך הגליל, שקרן של שמש זורחת ממצחו ועיניו מאירות כיהלומים. "בוא נכנס" אמר לאיש שלידו. הם נכנסו בשקט, כאילו כבר ידוע להם שבעוד זמן לא רב תפרוץ מלחמה נוראה ורבים מיושבי "קפה אדוארד" לא יהיו כאן עוד, אלא ינועו מארצם ומולדתם אל מקומות רחוקים שבהם לאיש לא יהיה חפץ בהם. והארץ, הארץ תיוותר כולה כחומר ביד היוצר של חלומותינו הבוערים.

התיישבו ליד שולחן בפינה הרחוקה מול דלת הכניסה, והזמינו קפה בערבית צחה. המלצר נעלם למלא אחר שליחותו כאשר נכנסה ל"קפה אדוארד" צוענייה ערביה נושאת בחיקה תינוק והחלה להסתובב בין השולחנות ולקבץ נדבות. מישהו זרק לה מיל והיא ברכה אותו בקול חרישי. כך עברה בין כל השולחנות עד שהגיעה אל שולחנו של מפקד הפלמ"ח.

הביטו זו בזה. צוענייה ערביה מלוכלכת שתינוק בחיקה ושדיה שופעים חלב, מול נסיך הגליל היפה והמתולתל שהביט דרכה. עיניו הבהירות לא ראו אותה, הן ראו את העתיד, את מהלכי הקרב הצפויים, ואוזניו היו כרויות לשריקת הכדורים שעדיין אינה נשמעת. בעיני רוחו ראה את ערמות הגוויות שמהן בונים מולדת.

בהיסח הדעת הוציא מטבע של שילינג מכיסו והניחו בידה השלוחה. הצוענייה הערבייה הביטה נדהמת במטבע השילינג שבידה ואז העבירה את התינוק לידה הימנית ובידה השמאלית חלצה שד גדול וקירבה אותו בתחינה אל פניו. מתוך הפטמה החומה הגדולה פרץ זרם חלב מהביל אל פיו.

האנשים סביב פרצו בצחוק רם למראה פניו הנדהמים. נבוך הוציא נסיך הגליל מטפחת מכיסו, ניגב את פניו ויצא מבית הקפה במהירות, כשהוא מותיר אחריו בית קפה מלא ערבים צוחקים בטוב לב, אולי בפעם האחרונה, וצוענייה ערבייה שנותרה לעמוד כשבידה האחת תינוק ובידה האחרת לחוץ שד גדול ונוטף חלב.

אחר כך פרצה מלחמה. ומאז אנחנו יושבים על כידונינו.