בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם - משלי כ"ט | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר ת.פרסום: 29/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מנחם בגין, ראש הממשלה הששי, רחש אהבה עמוקה לשפה העברית. בין השאר, הוא הגה שמות עבריים למונחים לועזיים. כאלו הן המילים שיזם והציע - מהומיות ומאומיות.

מהומיות היא גרסתו העברית לאנרכיזם. האידיאולוגיה של התנגדות לשלטון ולמדינה, היא מתכון למהומות ולניהול החברה באמצעות מהומות.

מאומיות הייתה הצעתו למונח העברי לניהיליזם. בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם ובאין אידיאולוגיה לא נשאר מאומה. ולכן ניהיליזם הוא מאומיות.

מדינת ישראל היא מדינה נושאת חזון. חזונה של מדינת ישראל היא הציונות. ייעודה – הגשמת הציונות. מדינת ישראל, הבורחת מייעודה הציוני, ומסתפקת בהיותה סתם עוד מדינה – במקום מדינת לאוֹם, תהיה מדינת מאוּם, מדינה ניהליסטית. באין חזונה הציוני של ישראל, יִפָּרַע עָם ישראל.

הגישה הפוסט-ציונית, במובנה המילולי; כלומר לא פוסט ציונות כמסווה לאנטי ציונות, לשלילת הציונות, גורסת שהציונות סיימה את תפקידה ביום שבו קמה מדינת ישראל, ואנו נמצאים בעידן פוסט ציוני.

גישתי הפוכה בתכלית. מדינת ישראל קמה כדי להגשים את הציונות. זה ייעודה. לכן, הקמת מדינת ישראל לא הייתה סוף הציונות, אלא במידה רבה התחלת הציונות. כלומר עד הקמת המדינה, הציונות הוגשמה בתנאי שלטון זר ו"אף על פי כן", ואכן הצליחה להשיג הישגים מרשימים, ואחרי הקמת המדינה, היא מוגשמת בעיקר באמצעות הכלים הממלכתיים המגויסים להגשמתה, וכן באמצעים וולונטריים בעידוד המדינה. האם, למשל, העליה הגדולה לאחר קום המדינה ויישוב הגליל והנגב, שבלעדיהם הנגב והגליל היו נשמטים מידינו, הם משהו אחר מלבד הגשמת הציונות בכלים ממלכתיים? היא "סרח מושגי וסיסמתי של העבר", כפי שקראתי לאחרונה בטקסט של איזה פוסט ציוני?

אז מהו החזון הציוני, על פי תפיסתי? שיבת ציון וקיבוץ גלויות, כלומר עליית העם היהודי כולו לארץ ישראל. התיישבות יהודית ברחבי ארץ ישראל. קיומה של מדינת לאום יהודית בארץ ישראל שתפקידה המרכזי הוא הגשמת הציונות. הפרחת והצמחת התרבות היהודית. יצירת חברת מופת יהודית, שתהווה אור לגויים.

הרצל הגדיר את הציונות כאידאל אינסופי. הגשמת הציונות היא מהלך שאנו רק בראשיתו. הגשמת הציונות מעוררת דילמות. למשל, האם הגשמת הציונות באמצעות יישוב ארץ ישראל, עלולה לסכן את הגשמת הציונות במדינת לאום יהודית בעלת רוב יהודי מוצק לדורות? התשובה לדילמות אלו, עשויה להיות גם פשרה פרגמטית על תנאי הגשמת הציונות. הפשרה היא על המינון, כלומר האם נכון לוותר על מימוש זכותנו על חלק זה או אחר של הארץ לעת הזאת.

בדברים שכתבתי כאן, הצגתי את תשתית וליבת השקפת עולמי; זו שהביאה אותי כנער לבחור בהגשמה ציונית בקיבוץ חדש בגולן. זה החזון, שלמען הגשמתו אני קם בכל בוקר.

זהו חזונה של מדינת ישראל, חזונה הציוני. וּבְאֵין חָזוֹן זֶה, יִפָּרַע עָם.

****

במאמרים שכתבתי על ספרי הנביאים, השוויתי אליהם את הנביאים המודרניים, ובראשם ביאליק ואלתרמן. בין השאר, הצבעתי על היכולת שלהם לשלב תוכחה ונחמה. מול אלתרמן, הצגתי את חנוך לוין – מי שכל דבריו תוכחה; רק רע רק רע, ללא שמץ של אמפתיה, ללא אופטימיות, ללא קרן אור, ללא חזון, ולכן הגדרתי אותו נביא שקר.

אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.

הפסוק מדבר באותו אִישׁ תּוֹכָחוֹת חד ממדי, שאינו מותיר תקווה, שאינו מראה אופק. אִישׁ תּוֹכָחוֹת כזה מַקְשֶׁה את עֹרֶף מאזיניו, מאבד את הקשב שלהם וכמו במקרה ה"זאב זאב", גם כאשר הוא אומר דברים של טעם, איש אינו מקשיב לו.