בשבחי הצניעות - משלי ל' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 30/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת. שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי. הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי, פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי, וְאָמַרְתִּי: מִי יְהוָה, וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי, וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי.

הפרק הזה יוצא דופן בכמה מובנים. הוא מיוחס לאגור בן יקה, ולא לשלמה. בנוסף לכך, חלק מדברי החוכמה מנוסחים בו בלשון תפילה, ואלה הפסוקים שמעל. בתפילה זו יש מסר מעניין מאד. תחילה מבקש המתפלל מהאל שירחיק ממנו דברי שוא וכזב. יתכן שיש בבקשה זו הבעת משאלה, שהאל יסייע לו לא להסתבך בדברי שקר. הבקשה השניה היא המעניינת במיוחד. `אל תעשני עני, ואל תעשני עשיר` – אומר המתפלל – `אם אהיה עשיר ושבע, אתפתה להכחיש את קיומך, האל, ואתגאה בעושרי, כאילו אני הוא שיצר עושר זה. אם אהיה עני ורעב, אתפתה לגנוב, ובזאת אחלל (`תפשתי`) את שם ה` `.

נשים לב – אלה שתי הבקשות היחידות, החשובות למתפלל, שהוא משתוקק לקבל מהאל עוד בחייו. אם צרכים אחרים לא ימולאו, זה פחות חשוב לו.
המצב האידיאלי לאדם המאמין באל הוא `הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי`, מצב בו ידאג האל למחסורו של המאמין מדי יום ביומו, לא פחות, אבל גם לא יותר. זה המצב בו יקבל המאמין מדי יום ביומו הוכחה לנוכחות האל בחייו. משאלה זו מנוגדת לשאיפות שלנו כיום – לבטח את עצמנו בכל הביטחונות האפשריים לקראת העתיד הלא ברור.

האם דבריו של ישוע בבשורה על פי מתי פרק ו` מבטאים פחות או יותר את אותו הרעיון?

עַל־כֵּן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם: אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם לֵאמֹר: מַה נֹּאכֵל וּמַה נִּשְׁתֶּה? וּלְגוּפְכֶם לֵאמֹר: מַה נִּלְבָּשׁ? הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ הִיא יְקָרָה מִן הַמָּזוֹן, וְהַגּוּף יָקָר מִן הַמַּלְבּוּשׁ. הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ - הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד. וּמִי בָכֶָם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת? וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגו? הִתְבּוֹנְנוּ נָא אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצֹּמְחוֹת - לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ. וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם, כִּי גַם שְׁלֹמֹה בְּכָל הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה. וְאִם־כָּכָה מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים אֶת חֲצִיר הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הַיּוֹם צּמֵחַ, וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אַף כִּי אֶתְכֶם קְטַנֵּי אֱמוּנָה! לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר: מַה נֹּאכַל וּמַה נִּשְׁתֶּה וּמַה נִּלְבָּשׁ? כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִים. הֲלֹא יֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם, כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְכָל אֵלֶּה. אַךְ דִּרְשׂוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְנוֹסַף לָכֶם כָּל אֵלֶּה. לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי יוֹם מָחָר הוּא יִדְאַג לוֹ, וְדַיָּהּ לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּה׃

הבדל בולט קיים בין תפילתו הקצרה של אגור בן יקה לבין דרשתו של ישוע הנוצרי. אגור בן יקה מבקש מהאל, ביוזמתו שלו, להסתפק ב`לחם חוק` יומי, בעוד שישוע מטיף לקהל מאזיניו לסמוך על האל ולהסתפק במה שהוא מעניק.

הרעיון הזה, של ההסתפקות במועט, מופיע אצל הוגים ואנשי רוח רבים, אך הנימוקים שכל אחד מהם מציג הם שונים. יש מי שיאמר, שהעושר מפתה לראות בו את חזות הכל, ומדיח לדבר עבירה. אחר יגיד, שעיקרון השוויון מחייב לחלק את טוב העולם בין כולם חלוקה שווה. אצל אגור ואצל ישוע הערך הזה מבוסס על האמונה באל, שהוא המפרנס את כל החי על פני האדמה.

יש המעוותים את הרעיון הזה, מסתלקים מהאחריות של הדאגה לפרנסת עצמם ובני ביתם, מניפים את הדגל של האמונה באל המפרנס, אך למעשה מתקיימים על חסדי הקהילה בקרבה הם חיים. אלה חוטאים חטא כפול: הם גם מטילים את עול הפרנסה שלהם על אחרים, וגם מצהירים בפומבי, כי אלוהים הוא זה שדאג להם. לאלה מתאימה אמרתו של אגור בן יקה: `נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם`.