משלי לב - נספח מכמני הלשון של ספר מִשְׁלֵי מני גל

מאת: מני גל התמונה photosearch ת.פרסום: 31/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אנו מסיימים היום את הקריאה בספר משלי. פטור בלא נספח - אי אפשר.

תרומתו של ספר מִשְׁלֵי לשפה העברית בולטת במיוחד בעושר הפתגמים המצויים בו, אך בצד הפתגמים, שהם משפטים שלמים מבחינה תחבירית, והם בעלי מסר דידקטי, מצויים בו אוצרות נוספים, והם צירופי המילים וגם מילים בודדות, שחלק מהן מצוי רק בספר זה.

צירופי המילים, שאנו קוראים להם לעתים `ניבים`, רבים מאד, וכמה עשרות מהם ליקטתי במהלך קריאה מרפרפת. ללא קונקורדנציה אני מתקשה לקבוע כמה מהם הופיעו כבר בספרים קודמים, כאלה שגם נכתבו לפני מִשְׁלֵי, אבל אני מניח, כי לפחות מחצית מהם מופיעים בְּמִשְׁלֵי לראשונה בתנ"ך, ואם נכון הדבר – הרי זה מעלה את כבודו של הספר הזה, בשל תרומתו המשמעותית כל כך לעושרה של השפה העברית.

חלק מצירופי המילים שברשימה עברו גלגולי משמעות במהלך הדורות, וכיום הם מביעים משהו שונה ממה שהביעו בין פסוקי משלי. גם תופעה זו ראויה לציון.
והנה הנבחרת:

מוּסַר הַשְׂכֵּל, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ, דַרְכֵי נֹעַם, עָרְבָה שְׁנָתֶךָ, לֵךְ וָשׁוּב, לִוְיַת חֵן, לְזוּת שְׂפָתַיִם,
מָרָה כַלַּעֲנָה, אַיֶּלֶת אֲהָבִים, יַעֲלַת חֵן, תּוֹקֵעַ כָּף, חִבֻּק יָדַיִם, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה,
יָפִיחַ כְּזָבִים, לֹא יִנָּקֶה, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים, כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא, בֵּית נְתִיבוֹת, הוֹן עָתֵק,
עֹבְרֵי דָרֶךְ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, יוֹם עֶבְרָה, הוֹלֵךְ רָכִיל, יָפִיק רָצוֹן, יָשָׁר בְּעֵינָיו, כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב,
תִּכּוֹן לָעַד, נֹצֵר פִּיו, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו, מְקוֹר חַיִּים, קְצַר רוּחַ, מְאוֹר עֵינַיִם, מַעֲנֵה לָשׁוֹן, שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ ,
שְׁפַל רוּחַ, רוּחַ נְכֵאָה, מֶתֶק שְׂפָתַיִם, אֶרֶךְ אַפַּיִם, מֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, לֹעֵג לָרָשׁ, שָׂמֵחַ לְאֵיד, אֶבֶן חֵן,
מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, אָח לְצָרָה , יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן, יַעֲנֶה עַזּוֹת, אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ, הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ,
דֶלֶף טֹרֵד, טָמַן יָדוֹ בַּצַּלָּחַת, מְזָרֶה בְעֵינָיו כל רע, כְלִי יְקָר, יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ, מַתָּן בַּסֵּתֶר,
מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, אוֹי וָאָבוֹי, נוֹתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, הֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ, שְׂפָתַיִם יִשָּׁק,
מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים, דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו, הֹקַר רַגְלְךָ, גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ,
מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ, חָכָם בְּעֵינָיו, לְחַרְחַר רִיב, מַה יֵּלֶד יוֹם, פִּצְעֵי אוֹהֵב,
לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם, אָץ לְהַעֲשִׁיר, אַפְסֵי אָרֶץ, תּוֹסִיף עַל דְּבָרָיו, לֶחֶם חֻקִּי,
דֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה, רָגְזָה אֶרֶץ, לֹא תוּכַל שְׂאֵת, עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, מֵיטִבֵי לָכֶת, בְּנֵי חֲלוֹף, אֵשֶׁת חַיִל,
וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ, נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים, צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, עָשׂוּ חָיִל.

מוּסַר הַשְׂכֵּל? א. מלאכת ליקוט צירופי המילים היתה מהנה ומועילה. ספר משלי הוא ממש מְקוֹר חַיִּים לשוני. ב. זוכרים את הוויכוח של חז"ל אם להכניס את ספר משלי לתנ"ך, או להשאירו כספר חיצוני? כעת ברור שמי שהספר היה יָשָׁר בְּעֵינָיו, והתעקש להכניס את הספר, גם אם לא ידע מַה יֵּלֶד יוֹם, העשיר את לשוננו בהוֹן עָתֵק של צירופי לשון, שעד היום הם כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה. ומי שזילזל בספר הזה, מוטב היה שיְמַלֵּא פִיהוּ חָצָץ. הבה ולא נשב בְּחִבּוּק יָדַיִם, נכתוב את הניבים האלה עַל לוּחַ לִבֵּנוּ, והעברית שבפינו תַּעֲשֶׂה חַיִל!