משלי סוף - משלי ל"א | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 31/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אני דורשת את שחרור האישה, זכותה להחליט בשביל עצמה, לאהוב את מי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה." אמה גולדמן

****
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.
גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ.
טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.
מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּו עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.
צוֹפִיָּה הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה.
שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל.
תְּנוּ לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.

מפתיע לגלות שהדמות האחרונה באמצעותה ספר משלי בוחר להיפרד מאיתנו היא דמותה של אשת חייל. אחרי שרקם למעננו עשרות דמויות של סכלים, עצלנים, רשעים וטובים, גם בעלי חיים וחרקים למיניהם גדשו את דפיו ומשלו לנו את משליהם המחכימים עד אין קץ, הוא מסיים בפרק המוקדש כמעט כולו לדמות שלימה וקוהרנטית של אישה. 
ונדמה שהפורטרט שלה מצויר כל כך בדקדקנות, עד שקשה שלא לחשוב שהאמן שסיים את ספר משלי, התבונן אל דמותה של אישה אמיתית ושרטט את דיוקנה.

ולמרות שיהיו בינינו כאלה שיבחרו לראות בה דווקא את דיוקן האישה המושלמת מ"הבית היהודי", אי אפשר שלא להתרשם מהדומיננטיות המתפרצת שלה לעומת הפסיביות הבטלנית של בעלה הרובץ עם זקני הארץ.

נכון, ישנם כאלה שיראו כאן ניסיון לשרטט מבנה מגדרי נוקשה של אישה פעילה ובעל למדן. אני נמשכתי אחרי האקטיביות המסחררת שלה (כמעט כתבתי המשחררת שלה). 
ולמרות כל מה שהתרבות העמיסה על דמותה של "אשת חייל" מגל גדות ועד שולי מועלם, אני בחרתי לראות בה את אמה גולדמן.

****

"כאשר איננו יכולים לחלום עוד אנו מתים" אמה גולדמן 
(משפט שהייתי מת שיחקקו על מצבתי) בציור: דיוקנה של אמה גולדמן