אשת חיל - משלי ל"א | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 31/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

השבחים לאשה ב"אשל חיל" נראים לכאורה יוצאי דופן, כי הם מעניקים לאשה מעמד יותר מכובד מזה שהיא זוכה לו במקרא. גם על רקע ספר משלי, ההימנון לאשה הוא דיסוננטי: בפרקים רבים מופיעה האשה הזרה המפתה האורבת בדרכים כדי ללכוד ברשתה נער פוחז וחסר לב.

יתכן שמסיבה זו פירש רש"י את הפרק כמשל לתורה ורלב"ג _ כמשל לחכמה. תמוה שרש"י שלבנותיו יצא שם של תלמידות חכמים בפולקלור העממי,  מרחיק את פירושו מהפשט והיה מודע לכך. (פרשנים אחרים כמו אבן עזרא, מצודת דוד ומלבי"ם פירשו לפי הפשט).

שיר השבח לאשת חיל התקבע במסורת היהודית על דרך הפשט והוא נקרא כחלק מהקידוש של ליל שבת בבית. זכור לי שכאשר אבי התחיל לקרוא את "אשת חיל" לפני הקידוש, הוא הפנה את מבטו לאמי ושלח לה חיוך זורח ואוהב ואורו פניה. אנו הילדים הבנו זאת כמחווה גלויה של אהבה והערצה לאמי ותודה על העמל שהשקיעה בהכנת הסעודה של ליל שבת. רק לאחרונה נודע לי שאבי כיוון לדעת החכמים שהתקינו מאותו טעם ש"אשת חיל" יהיה חלק מהקידוש בליל שבת.

נחזור לרישא. איני חושב שמעמדה של האשה במקרא הוא כה ירוד כפי שמקובל לחשוב. אמנם לא ניתן להתעלם מתופעות המצביעות על נחיתותה: בריאת חווה מצלעו של אדם, הדרת נשים מהתחום הפוליטי, הצבאי והפולחן הממוסד, נשים אינן יורשות, מוסד הפוליגמיה, פרשת סוטה, מיעוט הזכרת נשים במקרא, טומאה (לידת תינוקת מכניסה את היולדת לתקופת טומאה שאורכה כפליים מלידת תינוק) ועוד. אולם כאשר אנו בוחנים את מעמדה בפועל, כפי שהוא מוצא ביטוי בסיפורי המקרא, מתגלה תמונה שונה במקצת.

דוגמאות אחדות: שרה מגרשת את הגר ואת ישמעאל על אף התנגדותו של אברהם; רבקה ממהרת לספר לאמה  ולא לאביה על המפגש שלה עם אליעזר, עבד אברהם; רבקה יוזמת את התחפשות יעקב לעשיו כדי שיזכה בברכתו כבכור; מלאך ה` מתגלה תחילה לאמו של שמשון ולא לאביו; נעמי ורות מביאות את בועז לרצות לשאת את רות לאשה (רות כונתה "אשת חיל" על ידי בועז); ההתייחסות האמפתית של אלקנה לחנה העקרה; מיכל מבקרת את דוד ולועגת לו ללא מורא על כרכוריו סביב ארון הברית; בת שבע בוחשת במינוי בנה שלמה כיורש לדוד המלך ועוד. המסקנה המתבקשת היא שעל אף שהאשה לא פעלה בשדה הפוליטי - ציבורי, הרי שבתוך המשפחה פנימה מעמדה לא היה, כנראה, כה נחות כפי שמקובל לחשוב.

לסיום - יש לראות ב"אשת חיל" טריגר לחשיבה מחדש על מעמדה של האשה במקרא. הפסוק: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" (תהלים קכ"ז, 3) מצביע גם הוא על חשיבות  תפקיד האישה בעיצוב  חייה של משפחה אידיאלית. הוא הדין לגבי הדיבר: "כבד את אביך ואת אמך" ולגבי הפסוקים: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" (משלי ח`, 1) ו"נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך" (משלי ו`, 20), שמבטאים את אותה התפיסה.

הערות

  1.  הפסוק הראשון: "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה?" הזכיר כנראה לרש"י ורלב"ג את הפסוק בשבח החכמה: "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" _ משלי ג`, 15.  (פסוקים דומים על החכמה מופיעים בספר איוב: " והחכמה מאין תימצא?...לא תסולה בכתם אופיר" – איוב כ"ח).
  2. גרשום שלום סבור שמקובלי צפת פירשו את "אשת חיל" כשיר על השכינה ושילבו אותו בטקסי קבלת שבת שלהם. זה המקור לשילובו יותר מאוחר בזמירות של סעודת ליל שבת ואז נתפרש כפשוטו כשבח לעקרת הבית. (פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה. מוסד ביאליק. 1976. עמ` 136.)

מנהג זה בא לקבע בתודעה של גברים ונשים שכל אשה בישראל היא אשת חיל ולא אידיאל נדיר, כפי שמשתמע מהפשט ("אשת חיל  מי ימצא?"). המגמה בולטת יותר במנהג לקרוא את "אשת חיל" בתפילת האשכבה לכל אשה. (למען הדיוק, על אף משפט הפתיחה של "אשת חיל", פסוק נוסף מראה שהתופעה של אשת חיל אינה נדירה: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה". 

 

  1. אחד מבסיסי הכוח של האם במשפחה במקרא (ובהרבה חברות) הוא כדלהלן: הסמכותיות של האב יוצרת ריחוק מסויים בינו לבין ילדיו. לעומת זאת, הקרבה היתירה בין האם לילדיה יוצרת זיקה חזקה בינה לבין ילדיה. יש לה יותר קומוניקציה כנה בינה לבין ילדיה ולכן היא יודעת יותר טוב מבעלה על המאוויים והרצונות שלהם. הדבר מאפשר לה לנווט בהתאם את ההחלטות שלה ושל בעלה בנוגע לילדיהם, דבר שתורם לחיזוק מעמדה במשפחה.

דוגמאות לקשר האינטימי בין הילדים לאמא שלהם: הגר משיאה לישמעאל אישה ממצרים; רבקה רוקמת עם יעקב את הגניבה של  ברכת יצחק והיא יוזמת את עזיבת יעקב לחרן בעקבות פרשת הברכה; ציפורה ולא משה מיהרה למול את בנה ובכך הצילה אותו ממוות;  חנה קרובה יותר לשמואל מבעלה אלקנה; כאשר חלה בן השונמית בשדה, ציווה אביו להבהילו לאמו והיא ולא בעלה נחפזה להזעיק את אלישע להחיותו; מעשה רצפה בת איה שגוננה על גויות ילדיה וגויות של אחרים מפני טורפים ;הקשר החם בין נעמי ונכדה עובד; הרועה בשיר השירים הוזה בהקיץ שהיא תביא את אהובה אל האמא שלה ולא אל אביה: "מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי...אנהגך, אביאך אל בית אמי" – ח`, 1 – 2 (וגם נוסח דומה שם ג`, 4).

אני מודה שהדוגמאות שלעיל מעטות, בבחינת שקיעים במקרא. אבל מיעוטן נובע, לדעתי, מההטייה הגברית במקרא ומהתעלמות מתיאור נשים בכלל ויחסים בין האם לילדיה בפרט. האידיאלוגיה הגברית של המקרא מוצאת את ביטוייה כבר בראשית ספר בראשית, בגירוש מגן עדן: "אל האשה אמר...אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" – ג` 1. קוהלת נתן ביטוי קיצוני לאידיאולוגיה הזו: "ראה זה מצאתי אמרה קוהלת:..אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי" – ז` 27 – 28. הפיכת קוהלת לאשה במאמר זה הינה טעות פרוידיאנית, כאומר שגם הנשים יסכימו לטענה שוביניסטית זו.

חלק מהפרשנים שמצאו במקרא רק ראיות לנחיתות האשה גם טענו שנשים לא נכחו במעמד הר סיני. אולם הם התעלמו ממקרא מפורש אחר: "אתם ניצבים היום כולכם...כל איש ישראל. טפכם, נשיכם וגרך אשר בשעריך...לעוברך בברית ה` אלהיך ובאלתו" -  דברים כ"ט, 10 –   11 ).