מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע נָטְעָה כָּרֶם - משלי ל"א | רונית אופיר

מאת: כתבה רונית אופיר, ציור - יונה ארזי ת.פרסום: 31/10/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

השיר הנפלא `אשת חיל` שחותם את ספר משלי, בין אם נכתב ע"י החכם באדם שלמה המלך

ובין אם (אפשרות פרועה...) ע"י אחת מנשותיו החכמות, הוא מלאכת מחשבת של ראיה מרחיבה והבנה מעמיקה של האשה כבת אנוש בעלת יכולות חיים גבוהות ומעולות. בקריאה שלי האישה הזאת לא נוצרה כך למען גבר כלשהו, אפילו לא (רק) למען בעלה, אלא על שום היותה מופת אנושי, נהנים מסביבה כל מקורביה: בניה, בנותיה, בעלה, חבריה...

האמירה הפמיניסטית שאני מבינה כאן היא ללא שום קשר לאיך שרואה אותה הגבר ומה זה מקנה לו. יש לזה חשיבות משנית, אם בכלל. לפנינו אשה מדהימה בזכות וברשות עצמה. אני רואה פה שחרור וחופש גדול לבטא את מעלותיה ולהיטיב עם סובביה מבחירה ולא מתוך כפיה: "גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ". היא חובקת עולם: "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר". היא בעלת יזמה, בעלת טעם טוב, חרוצה, חכמה, רגישה לזולת ולסביבה, נדיבה, נעימת הליכות ומוכשרת: "מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע (נָטְעָה) כָּרֶם". כל סובביה זוכים מנוכחותה בעולמם ויוצאים נשכרים בשעה שהיא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלה. עצמאות נשית בעיני זו לקיחת ההזדמנות הזאת בשתי ידיים - לחגוג את היכולות וליהנות מהמתנות ועל הדרך להיטיב עם הסובבים. ככה פשוט.

באופן אישי אני אוהבת במיוחד את "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ;

בזהר היא משולה לאילה: "מאי אילת השחר, אלא זו היא חיה אחת רחמנית (שהיא המלכות), שאין בכל חיות העולם רחמנית כמוה, כי בשעה שהשעה דוחקת אותה, והיא צריכה למזון בעדה ובעד כל החיות, (שהן כל צבאות בי"ע), היא הולכת למרחוק, לדרך רחוק, ובאה ומוליכה מזון, ואינה רוצית לאכול עד שבאה וחוזרת למקומה, למה, כדי שתתקבצנה אצלה שאר החיות, ותחלק להם מאותו המזון וכשבאה מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע ומחלקת לכל אחת ואחת, והסימן הוא ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו`, וממה שהיא מחלקת להן, היא שבעה, כאלו אכלה יותר מאכל מכולן.(זהר, חג רמט עא)