אלוהים (?) עונה לאיוב  - איוב ל"ח |עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור ועיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 24/12/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שלושים ושבעה (37, לז) פרקים אני מחכה, בציפייה הולכת וגוברת, לדעת האם אלוהים יענה לאיוב, ואם יענה, מה תהייה תשובתו.

אליהוא כבר חמישה פרקים "טוחן" את איוב ואת הקורא באינספור מילים ונראה שאין לדבר סוף.
ואז זה מגיע:
א) וַיַּעַן יְהוָה אֶת אִיּוֹב, מנהסערה (מִן הַסְּעָרָה); וַיֹּאמַר.

אלוהים עונה לאיוב מתוך הסערה.
בלי הקדמות, אלוהים תוקף:
ב) מִי זֶה, מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין-- בְּלִי-דָעַת.

דברי איוב אינם אלא עצות חשוכות הנאמרות מבלי דעת.

ואלוהים ממשיך, וכמו בריון שכונתי קורא לאיוב לעמוד מולו כמו גבר: 
ג) אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ; וְאֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי.

ולמי שציפה לאיזו אמירה חדשנית, שונה, מהפכנית, ניצחת, צפויה אכזבה עמוקה מאוד.

אלוהים נשמע בדיוק כמו אחד הרעים הקודמים:
ד) אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי אָרֶץ; הַגֵּד, אִם יָדַעְתָּ בִינָה.
ה) מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ, כִּי תֵדָע; אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו.

איפה היית כשייסדתי את העולם? הא?
אתה יודע מי הגדיר את גודל העולם? מי שולט בו ביד רמה?

או בקיצור: מי אתה איוב שבכלל מעז לפנות ולבקש משהו מאלוהים?

ואלוהים ממשיך, במשך פסוקים רבים, להוכיח את איוב על חוצפתו תוך שהוא מתאר את עוצמתו, גודלו, יכולותיו ומעשיו שלו עצמו (של אלוהים).

כל כך התאכזבתי עד שהבנתי שלא ייתכן שזו תשובתו של אלוהים.

ההסבר שלי לפרק הזה הוא ש"הסערה" ממנה מדבר אלוהים אינה אלא סערת נפשו של איוב עצמו.

ימים ארוכים יושב איוב ונאבק באבל כבד ופגיעות גופניות קשות מאוד שניחתו עליו מבלי שידע מדוע.
בנוסף, מציקים לו שלושת רעיו כשהם מענים אותו וטוענים שאין ספק שהוא חוטא.
שלוש פעמים עונה איוב לכל אחד מהרעים, והם בשלהם.
ואז מגיע עוד רע ובמשך מספר פרקים, ממשיך ומסביר לאיוב שאלוהים בטוח צודק והוא איוב חייב למצוא את חטאיו.
לא רק זאת, מסביר לו הרע הרביעי, אלוהים מדבר אתך באמצעות הסבל.

ולכל הנאומים של הרע הרביעי, אליהוא הצעיר והנמרץ, איוב כלל לא עונה.

עכשיו אני מבין למה הוא לא ענה.
בתוך תוכו הלכה ונבנתה אצל איוב "סערת נפש".
ועכשיו היא מתפרצת והוא מדמיין את תשובת אלוהים מתוך סערת הנפש שלו עצמו.
-----
הערת אגב:
"ויען אלהים את איוב".
פעם ראשונה שבספר איוב מופיע מענה בתוספת המילה "את".
בכל שאר המקרים כותרת המענה מופיעה ללא המילה את.
גם זה רמז למתחולל בתוך נפשו הסוערת של איוב.

בפרק לב, מתאר הכותב את שתיקת הרעים בביטוי:
א) וַיִּשְׁבְּתוּ, שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה-- מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב:
כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו.

גם כאן מופיעה המילה "את".
כשקראתי זאת בעבר חשבתי שמדובר שהם הפסיקו לענות לאיוב, מלשון מענה לשון.
כעת, נראה לי שהכוונה שהם הפסיקו לענות את איוב, מלשון עינויים.
-----

ומה כבר יכול איוב "לדמיין".
אחרי שארבעת הרעים שלו "שיגעו" אותו במשך זמן כה רב, ניראה שהוא משקף אותם בחזרה בתשובה המדומיינת מאלוהים.

רוצה תשובה מאלוהים? לא תקבל.
ואם קבלת תשובה, זו התשובה שלך עצמך.

את אלוהים ותשובתו האמיתית לעולם לא תדע.

בפרק הזה, התשובה נראית כמו "קריקטורה" של תשובה אלוהית.

ולמי שעוד מצפה לאיזו הבלחה אלוהית בפרקים הבאים, לא נראה לי שהיא באמת מחכה שם.

אין ולא יכולה להיות תשובה אלוהית משום שאין שום אדם שיכול להבין תשובה אלוהית.

כל ניסיון להביא אדם להבנת תשובה אלוהית, סופו להיכשל.

וכעת נותרת לאדם האפשרות להאמין או לא להאמין בקיומו של אלוהים.

בכל אחת מהבחירות, הדרך לתקן את העולם, במושגים האנושיים, היא בעבודה אנושית ולא בציפייה למעשה אלוהי.