מוצא המינים - איוב ל"ט | דודו פלמה

מאת: כתיבה דודו פלמה, ציור אריה נבון מהספר מה עושות האילות ת.פרסום: 25/12/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע; חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר.
תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה; וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה.
תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה; חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה.
יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר; יָצְאוּ וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ.
מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי; וּמֹסְרוֹת עָרוֹד, מִי פִתֵּחַ.

פרק לט מזמן לנו מסע מופלא אל עולם החי הצומח והעוף למינהו. הוא אולי פחות נכון ומדויק מ"מוצא המינים" של דרווין, אבל ללא ספק יפה ומרהיב ממנו.
מוצא המינים, ובשמו המלא "על מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי או השארת גזעים מחוננים במאבק החיים", אשר פורסם ב-24 בנובמבר 1859, הוא ספר מדעי אשר עומד בבסיסה של תורת האבולוציה המודרנית. הספר נחשב לאחת מיצירות המופת של המדען הבריטי צ`ארלס דרווין ולאחד מספרי המדע החשובים ביותר שנכתבו.

התאוריה המוצגת בספר גרסה כי האורגניזמים השונים בכדור הארץ נתהוו וממשיכים להתהוות באמצעות שינויים קטנים והדרגתיים, המצטברים במשך הדורות באמצעות מנגנון של ברירה טבעית (natural selection). מנגנון זה הוא שמסביר את הגיוון הרב של המינים והזנים (תת-מינים) שבעולם החי והצומח. המונח "ברירה טבעית" מציין שאין בתהליך זה התערבות אלוהית, או התפתחות מתקדמת לקראת אורגניזם משוכלל או טוב יותר. 

דרווין ממלא את כל החללים הפעורים בעולם חוסר הידע של איוב, המתואר בעברית יפה כל כך בפרק, עולם המתחיל בשאלה "הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע; חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר". 
מהשאלה הפותחת את פרק יט בספר איוב אפשר לצאת לשני מסלולי התפתחות תרבותית. והאדם פסע בשתיהן ללא ספק. 
האחת, לשאול את השאלות כדי לתת להן תשובות מדעיות. הדרך של איוב דרווין ומוצא המינים. והדרך האחרת לקבל את הכתוב בתנ"ך כסוג של תשובה שאין לערער עליה, דרכם של רעי איוב, הדרך הבריאתנית.

איוב לא ידע את התשובות. אבל רצה לדעת. היום אנחנו יודעים. אבל כנראה שבוחרים לשכוח.
כי נדמה שבשנים האחרונות עולם הידע המדעי, שנוצר במהלך המאה ה-19 והמאה ה- 20, ע"י דרווין ואיינשטיין ונילס בוהר ורבים אחרים, גולש חזרה למקומות בהם ה"ידע" מוחלף בזריזות של קוסם, המלהטט בלהט של מטיף אוונגליסטי, באמיתות אלטרנטיביות. 
מציעים לנו לראות את העולם לא כפלא שעלינו לצאת אליו ולגלות ולברוא את התשובות לשאלות שהוא שואל אותנו, אלא בקבלתו כמות שהוא. או כפי שרואים אותו חבריו של איוב. בלתי מבורר ובלתי מפוענח על ידי תבונתנו. 

יש לי הרגשה שספר איוב ופרק לט במיוחד, שואל את השאלה "הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע; חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר" יותר כמו שלאה גולדברג שואלת בשיר "מה עושות האילות בלילות" מאשר כמו אמנון יצחק בכנסים בהם הוא מחזיר המונים חזרה לתשובה של רעיו של איוב. 

וכפי הנראה, היום לרוע מזלה של התרבות, לאמנון יצחק הולך הרבה יותר טוב מללאה גולדברג אצל המוני בית ישראל. אוי לנו.

מה עושות האיילות / לאה גולדברג

מה עושות האיילות בלילות? 
הן עוצמות את עיניהן הגדולות. 
הן שולבות את רגליהן הקלות, 
ישנות האיילות בלילות. 

מי שומר על חלומן המתוק? 
הירח הלבן מרחוק. 
הוא מביט אל תוך הגן בבת צחוק 
ואומר לכוס ותן: נום ושתוק! 

מה חולמות האיילות בלילות? 
הן חולמות כי הפילות הגדולות 
שיחקו איתן בג`ולים וגולות, 
ובכל, בכל זכו האילות. 

מי מעיר אותן עם שחר משנתן? 
לא הפיל, ולא הקוף, ולא התן, 
לא ארנבת, לא שכוי ולא שפן, 
כי איילת השחר חברתן 
מעירה אותן בבוקר משנתן.

****

ומי, מי יעיר אותנו משנתנו התרבותית?

-----------------------
ציור: אריה נבון מהספר "מה עושות האיילות" של לאה גולדברג