יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ - שיר השירים א'| אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה 123 RF Adithep Phatthanasuppasoonthorn  ת.פרסום: 31/12/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אורי הייטנר
שיר השירים א: 

נה נה ני דיגידם דיגידם, 
נה נה ני דיגידם דיגידם, 
נה נה ני ני ני דיגידי דיגידם.

יונתי, תמתי, חמדתי, 
יפתי, כלתי, נשמתי, 
את שלי לילי ואני רק שלך.

שושנה שלי, יונה שלי, בואי אל גני, 
כי דודך אני, ילדה תמה שלי. 
כי הנך יפה רעייתי, עינייך כיונים. 
בגינת אגוז הנצו רימונים.

יונתי, תמתי, חמדתי...

חבצלת השרון שלי, שושנה בין חוחים, 
בין חוחים, בין חוחים. 
רקתך כפלח הרימון בעד לצמתך, 
בואי נלך.

יונתי תמתי...

לשדות נצא תמה שלי, נלינה בכרמים, 
ענבים בכרמים, 
כי הנה הסתיו חלף עבר, פיתח גם הסמדר, 
בואי כבר.

יונתי תמתי...

בקרדיט לשיר הזה, "שיר מספר 8" של אריק איינשטיין, המושר במבטא תימני בתקליט "בדשא אצל אביגדור" נכתב: מילים – יענקלה רוטבליט, לחן – מיקי גבריאלוב. אכן, הצירוף הזה הוא של רוטבליט, אך אין בו אף ביטוי מקורי אחד של רוטבליט. הכל, ללא יוצא מן הכלל, לקוח משיר השירים. מילות השיר הן לקט ביטויי אהבה ותיאורי יופי של אהובה, הלקוחים משיר השירים.

בכך מצטרף רוטבליט, ומצטרפים מיקי גבריאלוב ואריק איינשטיין לשורה ארוכה מאוד של יוצרים, משוררים ופזמונאים, מלחינים וזמרים, שיצרו ושרו בהשראת שיר השירים. שרו פסוקים ופרקים מולחנים, וכן שירים ששורבבו בהם ביטויים משיר השירים. אין כמעט פסוק בשיר השירים שאינו מולחן או מופיע, בצורה זו או אחרת, ביצירה עברית.

חברי עפר גביש, מוסיקאי וחוקר הזמר העברי ואני, מופיעים כבר שנים מספר בערב "עת הזמיר הגיע" – שיר השירים בשירה ובזמר העברי. כדי לעמוד בזמן המוגבל של מופע, הגבלנו את עצמנו מאוד, והכנסנו לתוכו רק מקבץ חלקי מאוד של שירים ברוח זו.

שירי השירים, אם כן, הוא בעבורי בראש ובראשונה מתנה; מתנה גדולה של התנ"ך, המבוע הגדול של התרבות היהודית, לתרבות היהודית לדורותיה. וכיוון שהתנ"ך הוא התרומה של העם היהודי לתרבות העולם כולו, שיר השירים הוא מתנה לבני תרבות בעולם כולו.

זו מתנה של מי שיצר או יצרו את יצירת המופת הזאת. וזו מתנה של מי שהחליטו לכלול אותה בספרי הקודש. בקרב חז"ל הייתה על כך מחלוקת חריפה. שיר השירים, שיר אהבה, רווי בתיאורים אירוטיים, באהבת בשרים, שירה רוויית תשוקה. מה לה ולקדושה של התנ"ך?

מי שראוי יותר מכל לתודה על ההחלטה הזו, הוא גדול התורה שבעל פה, ר` עקיבא. ר` עקיבא, מי שקבע ש"ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה", ועל פי פירושו של הרב אשלג, הכוונה היא שהכלל הזה כולל בתוכו את שאר תרי"ב מצוות, הוא גם מי שהכריע ששיר השירים ראוי גם ראוי להיות בכתבי הקודש. ולא סתם להיות בין כתבי הקודש, אלא – "אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים". לא פחות.

ולא בכדי, שיר השירים נכלל בין חמש המגילות. על פי מדרג הקדושה המקראי, חמש המגילות הן שניות בקדושתן, אחרי התורה אך לפני שאר התנ"ך. כמו התורה, כך גם חמש המגילות נקראות ממגילת קלף. המגילות נקראות בחגי ישראל, כל מגילה בחג אחר. שיר השירים בפסח, רות בשבועות, איכה בתשעה באב, קהלת בסוכות ואסתר בפורים. שיר השירים, שכולו רווי ברוח נעורים ועלומים, ראוי לעטר את חג האביב. מדרשי שיר השירים עוסקים בגאולה ופסח הוא חג הגאולה. שיר השירים נקרא בפסח בבית הכנסת, ויש עדות הקוראות אותו בליל הסדר. הוא תופס מקום מרכזי בסדר פסח הקיבוצי. אין כמעט הגדה של פסח קיבוצית, שאינה משלבת פסוקים משיר השירים. חלק מן הסדרים הקיבוציים בעבר, כללו את קריאת שיר השירים בשלמותו, כהקראה או בשירה.

ולמה נקראת המגילה שיר השירים – מהי הכפילות הזאת, הרומזת שהשירה הזאת שונה משירים אחרים, קדושה יותר, נעלה עליהם? חז"ל מעניקים לכך שלושה הסברים. א. בכל שיר אחר יש פגם כלשהו, שיר השירים הוא כליל השלמות. ב. "חכמים אומרים", כלומר זהו קונצנזוס ולא אמירה במחלוקת, שמהר סיני ניתנה. ג. רבי אלעזר בן עזריה אומר שמגילה זו היא הסולת שבסולת, כלומר המובחר שבמובחר.

יש לנו שני שיר השירים. השיר כלשונו וכפשוטו, שיר אהבה בין איש ואישה. ויש לנו אלגוריה, לאהבה שבין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. יש המפנים עורף לאלגוריה, ומציגים אותה כהרס היופי שבשיר המקורי, הנובע מהרתיעה מעיסוק באהבה וארוס. ויש הסונטים במי שחוזרים לשיר המקורי, ומאשימים אותם בראיה פשטנית וצרה.

ואילו אני שמח בעיקר על הריבוי. על כך שזכינו לשתי יצירות בכרטיס אחד. היצירה המקורית, שירת האהבה הגדולה, והאלגוריה, המבטאת חכמת דורות שדרשו בה כל תג ופסיק בהקשר לאומי ודתי. בוויתור על אחת משתי היצירות, אני רואה מעשה של חוסר תרבות. וכשאני קורא את שיר השירים, אני קורא כל אחת משתי היצירות בפני עצמה וקורא את השיחה ביניהן. אני נהנה מהיופי ומהחכמה שבשתי היצירות. זו הבחירה התרבותית שלי, וזו המלצת הקריאה שלי לכל יהודי בן תרבות.

****

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. המקרא מייחס את השיר לשלמה המלך. שלושה ספרים מיוחסים לשלמה, שיר השירים, משלי וקהלת. אומר המדרש, ששיר השירים הוא השיר שכתב שלמה בעלומיו, מלא תשוקה ואופטימיות. את משלי הוא כתב בבגרותו, והוא מפגין בו את תבונתו וניסיונו. את קהלת הוא כתב בזקנתו, והספר משדר פסימיות וציניות מפוכחת.

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.

פסוקים אלה הולחנו בידי בועז שרעבי, והם מבוצעים בפיו ובגרסה נוספת בפי עפרה חזה. השיר נקרא בפשטות, "שיר השירים", אולי כיוון שהוא נפתח במילות פסוק א, "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה".

שיר נוסף, המורכב אף הוא מפסוקים של שיר השירים, ונפתח ב"יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ", נקרא "טוֹבִים דֹּדֶיךָ". אלונה טוראל קיבצה את הפסוקים והלחינה אותם, ונחמה הנדל שרה.

מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ, נָּרוּצָה. הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ. נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

פסוקים אלה הניבו שירים אחדים. 
"אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" שהלחין עמנואל עמירן ושרה חנה אהרוני. 
"שְׁחוֹרָה וְנָאוָה" של דן אלמגור ללחנו של בני נגרי, מתוך המחזמר "אל תקרא לי שחור", העוסק במאבק השחורים בארה"ב לחירות ולשוויון.

שחורה את, ונאוה את, 
ונאוה את 
כי שחורה את. 
כי שחורה את, ונאוה את, 
ואותי את משגעת!

כי שחורה את, 
ונאוה את, 
למראך עובר בי רעד, 
את פוסעת צעד צעד - 
איך שאת מנענעת!

ואני, ואני כאן בלהט צופה - 
אלוהים, איך שאת משגעת! 
כי שחור הוא יפה, 
כי שחור הוא יפה, 
ויפה את, 
ויפה את 
כי שחורה את...

"שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" של שימי תבורי, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר בסגנון עדות המזרח "למנצח שיר מזמור" בשנת תשלז 1977, ואף הוא מקבץ פסוקים משיר השירים, בלחנו של מאיר ניסים.

הפסוקים הללו נרמזים גם בשירו של חיים שלמוני, בביצוע ישראל יצחקי, "סימונה מדימונה".

יום יום על רמת דימונה 
שם ניצבת היא נוגה 
שזופה ושמה סימונה 
ומחכה לבן זוגה. 
שזופה ושמה סימונה 
ומחכה לבן זוגה.

בי יוקדת אהבה 
לשחורה ולנאוה 
וליבי לה רון ירונה 
לסימונה מדימונה. 
וליבי לה רון ירונה 
לסימונה מדימונה.

"יוקדת אהבה לשחורה ולנאווה", כלשון שיר השירים, וגם "שזופה", המתכתב עם "שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ".

אחד היוצרים העבריים שהרבה לכתוב בהשראת שיר השירים, הוא מאיר אריאל. הוא שר בהשראת שה"ש בשני הרבדים – רובד הפשט של שיר האהבה ורובד הדרש הלאומי. הרב רבדיות הזו הולמת אותו, כיוון שהיא קיימת גם בשירים שלו אין בהם נגיעה לשיר השירים, כמו "שיר כאב" ורבים אחרים. בין שיריו של מאיר אריאל המתכתבים עם שיר השירים: "איתן איתן", "הולך אִתך הלילה", "מדרש יונתי", "עלית לי בזיכרון", "פרקים מיומנו של חוזר בתשובה", "שחר עולה", "שיר גנוב", "שיר מים רבים" ו"שדות גולדברג".

השיר "הולך אתך הלילה", שאותו הלחין ושר דיוויד ברוזה, כולו נובע מפסוקי שיר השירים, ובהם מתוך פרק א. "הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ".

ובשירו של מאיר אריאל: 
הולך אתך הלילה 
לדודך בין הגנים 
שלמה תהיי לי 
כעוטיה על העדרים.

הולך אתך הלילה 
לדודך הולך וטוב 
רבים ראו עינייך 
מצאוך השומרים ברחוב.

ביער כתפוח 
כן דודך בין הבנים
מעיין חתום 
אחותי מעיין גנים.

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. 
לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף. עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין. אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי. הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים. הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי, אַף נָעִים, אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים.

גם נחצ`ה היימן קיבץ פסוקים משיר השירים ליצירה שאותה שרה להקת הגבעטרון. המקבץ מתחיל בפסוק "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים", והוא נקרא "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ".

אמיתי נאמן כתב והלחין לשושנה דמארי את "הנאווה בבנות", בהשראת שיר השירים:
הנאווה בבנות 
אנא האירי פנייך אלי 
האירי פנייך אלי. 
אנא האירי פנייך אלי 
האירי פנייך אלי.

בוא דודי כי יפית 
אף נעמת עד מאוד. 
שלח ידך וחבקני 
אמצני עוד ועוד.
הנאווה בבנות.

פסוק מפרק א שזכה ללחנים רבים, הוא: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים.

יוצרת נוספת שהרבתה לשלב פסוקים וצירופי לשון משיר השירים לשיריה היא נעמי שמר. על שירה "אחותי רוחמה" כתבתי במאמרי על הושע פרק ב. אציין כאן שאת האהבה לרוחמה, היא ביטאה בלשון שיר השירים. כבר בפתיחת השיר היא מציינת זאת: 
כבר מזמן רציתי, אחותי רוחמה 
לאמר לך מילים חמות 
לא היה לי כוח, רוח בי לא קמה 
לשיר לך כמו שלמה.

"לשיר לך כמו שלמה", והיא לא התכוונה לקהלת, אלא לשיר השירים. היא מתארת את האהבה בתיאורים המופיעים בשיר השירים בפרקים ב, ד, ה, ז.

היא שרה על "מור וקינמון, כל מיני בשמים", ומבקשת "הראיני את מראיך", ומציינת "קומתך תמר, אוחז בסנסיניך, הניחי ואטפס", ומשדלת "קול התור הומה, מעיין גנים", ומסכמת: 
"באביב אגיע מאוהב פי כמה 
אלייך עם הזמיר 
ואני והוא ואחותי רוחמה 
את שיר השירים נשיר".

****

אסיים את האנתולוגיה הזו ביהודה עמיחי, בשיר 32 במחזור "תָּנָ"ךְ תָּנָ"ךְ, אִתָּךְ אִתָּךְ וּמִדְרָשִׁים אֲחֵרִים", בספרו האחרון (והאהוב עליי ביותר) "פתוח סגור פתוח".

מְשׁוֹרֵר שִׁיר הַשִּׁירִים מֵרֹב שֶׁחִפֵּשׂ אֶת זוֹ שֶׁאַהֲבָה נַפְשׁוֹ,
נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ וְיָצָא לִמְצֹא אוֹתָהּ לְפִי מַפַּת הַדִּמּוּיִים
וְהִתְאַהֵב בַּדִּמּוּיִים שֶׁבְּעַצְמוֹ דִּמָּה. הוּא יָרַד לְמִצְרַיִם
כִּי כָּתַב "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּימִּיתִיךְ", וְעָלָה לַגִּלְעָד
לִרְאוֹת אֶת שַׂעֲרָה הַגּוֹלֵשׁ, שֶׁכַּתָב "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים
שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד", וְעָלָה בְּמִגְדָּל דָּוִד כַּכָּתוּב,
"כְּמִגְדָּל דָּוִד צַּוָּארֵךְ" וְעַד הַלְּבָנוֹן הִגִּיעַ וְלֹא מָצָא
מָנוֹחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אַפֵּךְ כְּמִגְדָּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה
פְּנֵי דַּמָּשֶׂק", וּבָכָה בְּמַפָּלֵי הַמַּיִם
שֶׁל עֵין גְּדִי כִּי כָּתַב, "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת
אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת", וְחִפֵּשׂ יוֹנִים בְּבֵית גּוּבְרִין
וְעַד וֶנֶצְיָה הִגִּיעַ כִּי כָּתַב, "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע".
וְרָץ לַמִּדְבָּר כְּמוֹ שֶׁאָמַר, "מִי זֹאת עוֹלָה
מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן". וּבֶדְוִים חֲשָׁבוּהוּ
לְאַחַד הַנְּבִיאִים הַמְּשֻׁגָּעִים וְהוּא חָשַׁב
שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וְעֲדַיִן הוּא נוֹדֵד נָע וְנָד
וְאוֹת הָאַהֲבָה עַל מִצְחוֹ. וְלִפְעָמִים הוּא מַגִּיעַ
אֶל הָאֲהָבוֹת שֶׁל אֲחֵרִים בִּזְמַנִּים אֲחֵרִים וְהִגִּיעַ
גַּם אֶל בֵּיתֵנוּ שֶׁגַּגּוֹ שָׁבוּר עַל הַגְּבוּל
בֵּין יְרוּשָׁלַיִם וִירוּשָׁלַיִם. וְלֹא רָאִינוּ אוֹתוֹ
כִּי הָיִינוּ חֲבוּקִים, וְעֲדַיִן הוּא נוֹדֵד וְצוֹעֵק
"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי" כְּמוֹ מִתּוֹךְ שַׂק עָמֹק
שֶׁל שִׁכְחָה. וּמִי שֶׁכָּתַב "עַזָּה כַמָּוֶת אָהֲבָה"
רַק בַּסּוֹף הֵבִין אֶת הַדִּמּוּי שֶׁדִּמָּה
וְהֵבִין וְאָהַב וּמֵת (הַנִּמְשָׁל הִתְפּוֹצֵץ עִם הַמָּשָׁל).