דּוֹדִים בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי  - שיר השירים א` | מני גל

מאת: מני גל, התמונה כופר לבן, ויקיפדיה {{Information |Description={{en|1=Mehndi or Henna ''Lawsonia inermis'' in Hyderabad , India.}} |Source=Own work by uploader |Author=J.M.Garg |Date=20/9/08 |Permission= |other_versions= }} Category: Lawsonia inermis <!--{ ת.פרסום: 31/12/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שיר השירים יקר ללבי במיוחד. עין-גדי, אשר קבעתי בה את ביתי לפני יובל שנים, מוזכרת בשיר השירים. מגילה יפהפייה זו מבושמת במינים רבים של בשמים, והחוקרים מניחים כי כאן, בנוה המדבר היפה הזה, היה בימי קדם אחד ממרכזי גידול הבשמים היקרים, שמוצאם בדרום חצי האי ערב – המור, הלבונה, הכופר והאפרסמון.

הכופר מזוהה עם השיח הקרוי בעברית `כֹּפֶר לָבָן`, או בשמו המדעי הלטיני Lawsonia alba. אם עין-גדי מוזכרת בשיר השירים כמקום גידול הכופר, אפשר להניח במידה גדולה של ביטחון שצמח זה הובא לארץ ישראל בתקופת מלכי יהודה, לפני כשלושת אלפים שנה. כך כתוב בפרקנו, הפותח את מגילת שיר השירים:

אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי

ומדוע דווקא עין-גדי? הכופר, כמו המור והלבונה, מוצאם, כאמור, בדרום חצי ערב. מכל אזורי ארץ ישראל רק בקעת ים המלח מציעה עבורם אקלים חורפי מתון. צמחים אלה לא ישרדו את החורף באזורים אחרים.

מי הביא את הכופר לארץ ישראל? אולי האגדה הקצרה הבאה מספר מלכים מציעה את התשובה לשאלה:

וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְהוָה, וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת. וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה, וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָה... וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה` לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב` אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

האם סיפור קסום זה רומז לנו על האינטרודוקציה של שתילים או זרעים של עצי הבשמים האקסוטיים האלה מארץ שבא (היא תימן) אל ארץ ישראל? מבחינת הזמן – זה מתאים.

אגב, הכופר מוזכר בשיר השירים בפסוק נוסף, בפרק ז`:

לְכָה דוֹדִי, נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים. נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן, פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים. שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ.

המילה `כפר` אינה מצויה בתנ"ך. ה`כפרים` של פסוק זה, כמו `כפרים עם נרדים` מפסוק אחר, הם מטעי הכופר. לינה בכפרים, כשהם בפריחה, מבטיחה לילה מבושם ביותר, המזמין את האוהבים לבילוי בלתי נשכח.

האם הכופר הוא שיח בושם? התפרחות של הכופר ריחניות מאד. הריח מתוק ועז, ויש הסבורים כי שימש בעבר גם ליצור בשמים. את הכופר המשיכו לגדל ביריחו ובנאות המדבר של ים המלח כמעט עד ימינו, אך לא כל כך למטרות הפקת בושם, כי אם כחומר גלם ליצור החינה, אותו צבע כהה, המשמש לצביעת השיער ולציורי קעקועים על עור הגוף.

בזכות פשטות הגידול של שיחי הכופר, ובזכות החינה, שרדו שיחי הכופר בחופו המזרחי של ים המלח וביריחו, ומשם השבנו את הכופר לגן בעין-גדי, והוא משגשג אצלנו כמו בימי קדם.

אותו פסוק, הקושר את הכופר עם עין-גדי, היה טקסט פופולרי בטקסי החתונה בשנותיה הראשונות של קבוצתנו. הטקסים היו נערכים בתוך נופו הקסום של נחל דוד, ועוד שמורות עמנו תמונות נחמדות בשחור-לבן מאותן חתונות של שנות החמישים והשישים, עם מחוללות בלבן בין מפלי המים. ליצני המקום, שהיו מחברים למסיבות החתונה שירים עסיסיים למדי (הרחוקים מלהיות politically correct), אף יצרו את הגירסה המקומית הבלתי מצונזרת:

אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּחַרְמָנֵי עֵין גֶּדִי

אחד השירים הראשונים שהלחנתי לטקסי החתונה בעין-גדי הוא הפסוק היפה הזה, והקלטה שלו נמצאת באתר היפהפה שירה עובדת, שהוא מאגר שירים שנכתבו במרחב ההתיישבות העובדת במרוצת השנים, וזה הקישור לשיר ולהקלטה:

אשכול הכופר – שיר השירים, מני גל
http://shira-ovedet.kibbutz.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl…

אֶשֱׁכּוֹל הַכֹּפֶר, אֶשֱׁכּוֹל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, דּוֹדִי לִידּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין-גֶּדִי
SHIRA-OVEDET.KIBBUTZ.ORG.IL