הגדנה בנות אושוויץ - שיר השירים ב' | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 01/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא; מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִןהַחֲרַכִּים. עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ. כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר; הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

 שיר השירים, אולי האנדרטה הגדולה בעולם שנכתבה לאהבה, פועם ורוטט מתשוקה בלתי מנוצחת בתוך ספר הספרים. אולי תחבושת מנחמת שהונחה על לב מיד לאחר ספר איוב מוכה הצער והיגון.

אבל המין האנושי ותרבותו המתעתעת לוקחת את האהבה למקומות שבהם היא לא תעלה על הדעת. מקומות בהם ספר איוב הוא רק הקדמה למה שעתיד עוד לבוא. ודווקא שם, ואולי אפילו שם, היא שבה ועולה בעקשנות של עשב שוטה, בגינת זדון לב האדם החותר ללא לאות להשמידה.

שיר השירים- הבלדה על מטהאוזן Asma- Asmaton

 פעם בשנה אני הולך אצלם. אצל מיקיס תיאודורקיס, מריה פרנטורי ויעקובוס קאמבאנליס, שאינם מבני עמי אבל חולקים עימי את השואה מעבר לגדרות של לאום, מעבר לגבולות שהניחו בני אדם כדי להילחם עליהם. אני איתם במקום ששייך לכלל האדם. מקום בו כולנו חולקים יחדיו את מנת היופי והכאב ורוקמים תקווה עמומה ובלתי בטוחה בעליל שבכאב, בסבל ובייסורים כל בני האדם נולדו שווים ולכן הם גם עשויים להיות יום אחד מאוחדים באהבתם.

 בשנות השישים הלחין מיקיס תיאודוראקיס את `הבלדה למאוטהאוזן` על בסיס ארבעה שירים של המשורר היווני יאקובוס קמבנליס, יליד האי נקסוס, שהיה אסיר במחנה הריכוז מאוטהאוזן. השיר `שיר השירים` מתוך הבלדה הוא פצע פתוח שאיננו נסגר.

כאשר שמעתי את מריה פרנטורי שרה אותו בפעם הראשונה בקולה העמוק והשברירי בכיתי שעות ללא הפסקה, וזאת מבלי שהבנתי אף לא מילה אחת.

 מיקיס תיאודוראקיס מנצח על היצירה שלו בתנועות ידיים לבנות המפרפרות כפרפרים מאירים על רקע אפילת הזמן.

בעיני זוהי אחת היצירות הגדולות שנועדו להאיר את חשכת מעשי ידי האדם בחמלה ובחסד. היא מלמדת אותי בכל פעם מחדש איך במקום שאין אנשים להיות איש. איש המחפש את אהובתו, את האהבה, את האנושיות. כאשר אני שומע את השיר אני נעשה בן חורין במובן הפשוט והמלא של המילה. אני נעשה מודע לעובדה שהאור שמאיר מיקיס תיאודוראקיס מתוך החשיכה הגדולה של מאוטהאוזן טוב ונכון גם לחשכת הימים האלה. `שיר השירים` של תיאודוראקיס- קמבנליס הוא אור מופלא ובלתי מנוצח המאיר לנו ברוך על פני חשכת התהום.

 

שיר השירים

מתוך הבלדה על מטהאוזן

מילים: יאקובוס קמבנליס

נוסח עברי: אביבה אור שלום

לחן: מיקיס תיאודורקיס

מה יפה אהבתי, הו, מה יפה היא

בשמלת החול הפשוטה שלה

עם מסרקות בשערה,

איש לא ראה, איש לא ידע,

עד מה יפה היתה.

הגדנה בנות אושויץ

בנות דכאו אמרנה:

ראיתן את אהבתי שלי ?

ראינו אותה במסע ארוך,

שוב לא לבשה את שמלתה

ואין מסרקות בשערה.

מה יפה אהבתי...

כה יקרה היא לאמה שלה

ולנשיקות שפתי אחיה.

איש לא ראה, איש לא ידע,

עד כמה יפה היתה.

אמרו בנות מטהאוזן,

הגדנה בנות בלזן:

ראיתן את אהבתי שלי ?

 ראינו אותה קפואה -

בכיכר גדולה,

מספר לה על זרועה הלבנה,

כוכב צהב רוטט לה על לבה.

 


https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4