התפוח האסור הוא תפוח האהבה - שיר השירים ב' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסהביי, ת.פרסום: 01/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פותחים את שנת 2018 בקריאה של חיזור אהבה לוהט.

האישה מעידה על עצמה, שהיא פרח. ולא סתם פרח. חבצלת השרון וגם שושנת העמקים. היא כל פרח שאהובה יחפוץ שתהייה:
א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים.

והגבר המאוהב מעיד שאהובתו בולטת משאר הבנות. היא משולה לפרח בין הקוצים.
ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.

והאישה, כולה נתונה למשחק האהבה, מדמה את אהובה לתפוח בעצי היער, הנותן צל ופריו מתוק:
ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. 
ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. 
ה) סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת--רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים: כִּי-חוֹלַת אַהֲבָה, אָנִי.

כן. ממש חולת אהבה.
ואני מיד נזכר באותו תפוח מעץ הדעת בגן העדן.
אותו תפוח אליו השתוקקה האישה. 
זהירות אני רוצה לומר להם. זהירות. נגיסה אחת לא נכונה וגן העדן ייסגר לעד.

אבל תיאורי האהבה כאן חזקים. חזקים מאוד:
ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.

והאישה מבקשת מחברותיה שיעצרו את האהבה. שיעזרו לה שלא להעיר את האהבה בטרם עת:
ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. {ס}

והגבר המחוזר והמחזר, אותו תפוח מסוכן, מגיע ומתגרה באישה. 
מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות ומודיע לאישה שהגיע העת לקום ולצאת ולאהוב כי האביב הגיע:
ח) קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה זֶה בָּא; מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים--מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת. 
ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים; הִנֵּה זֶה עוֹמֵד, אַחַר כָּתְלֵנוּ--מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים.
י) עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ. 
יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. 
יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.
יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. {ס}

והאישה מסתתרת, מהססת.
והאיש ממשיך ומחזר בלהט:
יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. {ס}

אבל בינתיים האהבה תחכה.
יש באזור שועלים המחבלים בכרמים.
יש צללים.
נחכה שהיום הזה ייפח את נשמתו ואולי יבוא יום חדש ללא צללים. 
טו) אֶחֱזוּ-לָנוּ, שֻׁעָלִים--שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵינוּ, סְמָדַר. טז דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים
יז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים: סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל-הָרֵי בָתֶר. {ס}
-----
בפרק הזה האהבה לא באה לידי מימוש.
האישה לא נוגסת באהובה התפוח.
הם נשארים בגן העדן, ואינם טועמים את טעם האהבה.
הכל נשאר בדמיון.