מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר - שיר השירים ג| אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר ציור יונה ארזי ת.פרסום: 02/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אין כמילות שיר השירים לבטא אהבה, געגוע, ערגה ויופי. מחומר הגלם הזה יצר עידן רייכל את שירו "הנך יפה רעייתי".

השיר נפתח בשורות הפתיחה של פרק ג ויש בו הרבה מפרק ג, אך גם מפרקים אחרים ובהם פרק ב, ממנו לקוח שם השיר.

במיטתי כבר שבועות ביקשתי 
את שאהבה נפשי ולא מצאתיו 
חיפשתי בין כל רחובות העיר 
העמוסה שקרים הזאת ולא מצאתיו 
מצאוני השומרים הסובבים בעיר 
אך אהובי כמעט ולא מצאתי אותו 
אך לא ארפה ממנו עד שאביאו אל תוך עירי 
אל בית אמי ואל חדרי אל מיטתי.

הנך יפה רעייתי ושפתותייך חוט שני 
שינייך לבנות כמו אור הלבנה 
מי זאת עולה מן המדבר מארץ רחוקה 
נישאת על כנף ציפור גדולה הגיעה לביתי

במיטתי כבר שבועות ביקשתי...

הנך יפה רעייתי ושפתותייך חוט שני...

הנך יפה רעייתי אני נגנב משתי עינייך 
ששורפות אותי כאש הלהבה 
מי זאת עולה מן המדבר מארץ רחוקה 
נישאת על כנף ציפור גדולה הגיעה לביתי.

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.

בשירו "איתן איתן" כתב מאיר אריאל בהשראת הפסוק את המילים:
מתהפכת על משכבה בלילות 
מבקשת את שאהבה
אני אחת כזאת.

אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת. אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי – רְאִיתֶם?

סמוך למותה הוציאה נעמי שמר את ספרהּ "סימני דרך", ובו מיטב שיריה, על פי בחירתה. בראש הספר, היא בחרה להציב את שירה "על ראש שמחתי", חרף העובדה שהוא אחד משיריה הבודדים שהיא לא הלחינה בעצמה (אלא נתנה אותו למתי כספי להלחנה). השיר הזה הוא היחיד בכל שירי הספר, שהיא פרסמה בכתב ידה. היה בבחירה הזו מסר של נעמי שמר לקוראיה – שימו לב לשיר הזה. הוא אינו סתם עוד שיר. זהו שיר מפתח. זה שיר המסביר את עולמי.

נעמי שמר כתבה את השיר אי אז בתחילת האינתיפאדה הראשונה ואחרי מלחמת לבנון הראשונה. בשנות ה-70 נעמי שמר פעלה במישור הציבורי והפוליטי, בהזדהות עם "גוש אמונים" ועם התנועה לעצירת הנסיגה מסיני. ואחרי הנסיגה ועקירת היישובים היא השתתקה, ולמעט מקרים חריגים, נמנעה מלבטא את עמדותיה.

מעבר לתסכול ולאכזבה מעצם עקירת ההתיישבות, היא חשה ששילמה מחיר כבד בשל הליכתה נגד הזרם. היא השתתקה, אך חשה כאנוסה. ובשירים אחדים רמזה בין השיטין על תחושותיה. כך גם בשיר זה.

בשירה "על ראש שמחתי", נעמי שמר מסרבת לשיר שירי מחאה, כפי שהיא נדרשת, כי "זה מה שהולך עכשיו", ומי שלא שם, לא קיים. היא מסרבת להיות חלק מעדר קרנפים. ושירה זה, הוא שיר מחאה. שיר מחאה נגד משטרת המחשבות, המאלצת את האמנים להתיישר בקו מוכתב, כמצוות הברנז`ה.

נעמי שמר אינה מבטאת עוד את דעותיה הפוליטיות, אך היא מביעה אותם בסירובה לדקלם את דף המסרים של המיליֶה. כאשר כתוב בדף שעכשיו צריך למחות ולכעוס, שעכשיו הזמן להיות ממורמר ונרגן, נעמי שמר בוחרת לשמוח. והשמחה שלה היא המחאה שלה, והיא כוחה האמתי. וכמו רבי עקיבא, שקרא קריאת שמע עד צאת נשמתו, כך גם היא, תשיר ותרקוד "עד צאת נשמתי".

את מחאתה היא מבטאת באמצעות מילות שיר השירים. משטרת המחשבות של הברנז`ה הז`דנוביסטית, היא הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, משיר השירים, המופיעים בפרק זה, ובפרק ה הם יתגלו כאלימים: מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי, פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.

כותבת נעמי שמר, וריקי גל שרה יפה כל כך:

תפסוה השומרים 
הסובבים בעיר, 
מה את רוקדת ככה, 
ועל מה יצהל קולך? 
מוטב שתשירי שירי מחאה, 
זה מה שהולך עכשיו, 
זה מה שהולך.

אמרה שמחתי 
אני אשיר וארקוד, 
עם זר פרחי שדה 
וקוץ אחד או שניים 
כי השמחה שלי 
היא המחאה שלי.

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי – רְאִיתֶם? הרעיה מהלכת כסהרורית ברחבי העיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, שואלת את הסובבים אותה את השאלה המטלטלת אותה.

את השאלה הזאת לוקח גדול מחזאי יוון, משורר, סופר ותסריטאי, יאקובוס קמבנליס, למקום המצמרר ביותר. "הגדנה, בנות אושוויץ, בנות דכאו, אמורנה: ראיתן את אהבתי שלי?" השיר נקרא "שיר השירים", מתוך "הבלדה על מטהאוזן". קמבנליס היה פעיל אנטי פשיסטי ועל כן נשלח למחנה מטהאוזן, ולאחר שחרורו כתב רומן בשם מטהאוזן. מטהאוזן היה מחנה ריכוז גדול באוסטריה, שהוקם בשלהי שנות השלושים למתנגדי השלטון הנאצי, ובתקופת השואה היה למחנה ריכוז אכזרי ביותר לנשים וילדים יהודיים, בעיקר מצ`כיה ומהולנד.

בשיר המצמרר, מחפש הדובר את אהובתו היפה, שגורשה למטהאוזן, ומתאר באוזני שומעיו את יופיה, את שמלתה ותסרוקתה. "איש לא ידע, עד כמה יפה הייתה". והוא נענה בתשובה הנוראה: "ראינו אותה קפואה – בכיכר גדולה, מספר לה על זרועה הלבנה, כוכב צהוב רוטט לה על לבה". מיקיס תאודורקיס הלחין את השיר. נורא לחשוב על כך שתאודורקיס אימץ במשך השנים השקפת עולם אנטישמית, והיה לאחד הבוטים במסע הדה-לגיטימציה האנטישמי לישראל. תרגמה את השיר הציירת והמשוררת אביבה אור שלום, לערב משירי תאודורקיס ב-1973 (כשהוא עוד היה ידיד ישראל). ליאור ייני שר את השיר בערב, ולפני שנים אחדות חנן יובל, המנהל המוסיקלי של הערב, שר גרסת כיסוי.

מה יפה אהבתי, הו, מה יפה היא
בשמלת החול הפשוטה שלה 
עם מסרקות בשערה. 
איש לא ראה, איש לא ידע, 
עד מה יפה הייתה.

הגדנה, בנות אושוויץ, 
בנות דכאו, אמורנה: 
ראיתן את אהבתי שלי?

ראינו אותה במסע ארוך, 
שוב לא לבשה את שמלתה 
ואין מסרקות בשערה.

כה יקרה היא לאמהּ שלה 
ולנשיקות שפתיי אחיה. 
איש לא ראה, איש לא ידע, 
עד כמה יפה הייתה.

אִמרו, בנות מטהאוזן, 
הגדנה, בנות בלזן: 
ראיתן את אהבתי שלי?

ראינו אותה קפואה – 
בכיכר גדולה, 
מספר לה על זרועה הלבנה, 
כוכב צהוב רוטט לה על לבה.

כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן, מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל.

על פי המדרש, הפסוק הזה מדבר על בני ישראל שיצאו ממצרים, עלו מן המדבר, חצו את הירדן ונכנסו לארץ ישראל.

בפירוש מצודת דוד, נאמר: "הידען מי היא זאת שעלתה מן המדבר ומרוב זהרה הייתה נראית למרחוק? ... הלא אני עליתי מן המדבר בעמודי אש ועשן... ועמי המשכן והמזבח שהקטירו עליו הקטורת מהרבה מיני בושם!"

ב"שירי עיר היונה", אלתרמן מציג שאלה: מי זאת עולה מ"מִדְבַּר הָעַמִּים" אל מדינת היהודים? את התשובה יתנו הדורות הבאים, שיקבעו "מַה תֹּאַר לַהּ וּדְמוּת"? 
והוא תוהה: "מִי זֹאת עוֹלָה, אִם הִיא אוֹ זוּלָתָהּ".

מהי אַבְקַת רוֹכֵל? בהקשר של המור והלבונה, יתכן שמדובר בבושם במצב צבירה של אבק, שהרוכל נושא אותו, או אולי איפור.

בשירו "סיפור מלילה" מתוך "שירי עיר היונה", המתאר את הורדת המעפילים ב"ליל וינגייט", הורדת ספינת המעפילים "אורד וינגייט", מתאר אלתרמן את ההתגייסות של הציבור הרחב, אזרחים מן השורה, ש"יָצְאוּ הָאֶזְרָחִים, אִישׁ מִבֵּיתו, והוא מרחיב בתיאור הציבור שעלה על המתרסים. בין השאר הוא מתאר איך אותו הלילה הרחוב המה ככל לילה, בשגרה, אך היה זה לילה אחר, לילה של אירוע כביר. בתיאור השגרה, מופיעה "אַבְקַת רוֹכֵל" הלקוחה מן הפרק שלנו. 
הָמָה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם לֵיל סַדְנָאוֹת, לֵיל רוּחַ
לֵיל תַּגָּרִים צוֹעֵן, סוֹחֵר וְשָׁר, אוֹכֵל
בַּשׁוּק, עָמֵל בָּרְחוֹב. כִּתְמוֹל, מוּעָם וּפְּרוּעַ-
אוֹרוֹת הוֹסִיף הָרְחוֹב לִנְסוֹעַ וְלָשׂוּחַ
בְּצִלְצְלֵי מָעוֹת וּבְרָק אַבְקַת רוֹכֵל.

הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ, בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.

"צְאֶנָה וּרְאֶינָה" הוא ספר תורני ביידיש לנשות ישראל, שכתב הדרשן יעקב בן יצחק אשכנזי ב-1616. ספר של מדרשים וסיפורים סביב סיפורי התורה. במאה ה-20 הוא תורגם לעברית.

במלחמת העולם השניה, כאשר צעירים רבים התגייסו לצבא הבריטי, נפוץ השיר "צאנה צאנה", שהפסוק "צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן" וגו`, מהדהד בו. המילים של יחיאל חגיז והלחן של יששכר מירון. 
צֶאנָה! צֶאנָה
הַבָּנוֹת וּרְאֶינָה:
חַיָּלִים בַּמוֹשָׁבָה!
הֵנָּה! הֵנָּה!
אַל נָא תִּתְחַבֵּאנָה
מִבֶּן חַיִל אִישׁ צָבָא!

אָנוּ, אָנוּ,
נֶחְמָדִים כֻּלָּנוּ,
כַּפְתּוֹרֵינוּ מַבְרִיקִים.
בָּאנוּ, בָּאנוּ,
מֶרֶץ רַב אִתָּנוּ,
וּבְעֵינֵינוּ אֵשׁ זִיקִים!

צֶאנָה! צֶאנָה
הַבָּנוֹת וּרְאֶינָה:
חַיָּלִים בָּאִים לָעִיר!
הֵנָּה! הֵנָּה!
בֹּאנָה הִגָּלֶּינָה!
כִּי אִתָּנוּ עֹז וָשִׁיר!

אָנוּ, אָנוּ,
אַמִּיצִים כֻּלָּנוּ
וּבְחָזֵנוּ לֵב גּוֹעֵש;
בָּאנוּ, בָּאנוּ,
מֶרֶץ רַב אִתָּנוּ,
זֶרֶם, כּוֹחַ, לַהַט אֵשׁ!

ובתקופת הצנע בימיה הראשונים של המדינה, נהוג היה לשיר אותו כ"צנע צנע צנע צנע"