שיר למסתובבת בעיר בלילה - שיר השירים ג'| מני גל

מאת: מני גל התמונה 123 RFCopyright: <a href='https://www.123rf.com/profile_logo3in1'>logo3in1 / 123RF Stock Photo</a> ת.פרסום: 02/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. אָקוּמָה נָּא, וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר. אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם? כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי, וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.

הניסיון להציג את שיר השירים כאלגוריה ליחסי עם ישראל ואלוהים נראה פתטי למדי אל מול שיר האהבה התמים והאנושי כל כך, הפותח את פרק ג`. כמה שירים מרגשים כאלה משובצים במגילת שיר השירים. זה האהוב עלי מכולם.

מה מספר לנו השיר הנהדר הזה?

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.

הנערה צעירה, ללא ספק, אך גופה כבר הבשיל, ותשוקתה מתעוררת. על מה שלא מדברים בגלוי במשך היום – חולמים בלילה. את אהוב נפשה, שאין אנו יודעים אם היא מכירה אותו, או שמא הוא בגדר משאת נפש, אין היא מוצאת כשהיא על משכבה בלילות, והיא לבדה, ומשתוקקת, ומתגעגעת.

אָקוּמָה נָּא, וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בִּקַּשְׁתִּיו, וְלֹא מְצָאתִיו.

תשוקתה של הנערה אינה מניחה לה, והיא אינה יכולה להירדם. היא עוזבת את הבית הבטוח, את חסות אביה, ויוצאת אל המרחב הציבורי, שם היא אינה מוגנת, אל השווקים והרחובות. היא מקווה למצוא שם את אהובה. האם שם כבר נפגשו פעם? האם שם התעוררה האהבה, ועדיין לא מומשה? האין היא יודעת את מקום מגוריו, או שמא הוא עדיין בחזקת חלום, ומעולם לא פגשה אותו?

מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים, הַסֹּבְבִים בָּעִיר. אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם?

נערה המשוטטת לבדה ברחובות העיר באמצע הלילה מעוררת תשומת לב, והיא מסתכנת בתקיפה מצד גברים זרים. השומרים של העיר (האם היו שומרי לילה בתוך הערים המקראיות?) הם המוצאים אותה. היא פונה אליהם בשאלה אודות אהוב נפשה. קטע זה של הסיפור מעורר בנו מתח – האם ינסו השומרים לעזור לה, לנערה, או שמא ינצלו את היותה בודדה ולא מוגנת? את מה שמסוגלים השומרים לעשות לנערה יחידה, הנמצאת לבדה בלילה מחוץ לביתה – עוד נגלה בפרק ה`.

כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

אנו מתקרבים אל הסוף הטוב של ההרפתקה חסרת האחריות של הנערה הצעירה והתמימה. כמעט שעברה מהם, כלומר – עוד לפני שנפרדה מהם, הופיע האהוב, ואולי הציל בזאת את נערתו מידי השומרים. ואולי מצאה הנערה את אהוב נפשה המיוחל, והוא אחד השומרים?

אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי.

הנערה היא הפעילה, היוזמת, המחליטה והמבצעת, וזאת בניגוד לתרבות ולמסורת של אותם ימים עתיקים, שבה הגברים הם בעלי הסמכות ליזום ולבצע. היא אוחזת בו ואינה מרפה. אם הכירה אותו עוד לפני כן, אך לא ידעה היכן הוא מתגורר – היא יודעת שנפלה לידיה הזדמנות שאינה חוזרת. על כן היא אוחזת בו, ואינה מרפה. מה יש לו לומר על יוזמתה? לשיר יש האפשרות להימנע מלומר על כך דבר. הנערה חותרת לסיום טוב, כזה שהחברה בה היא חיה תעניק לו לגיטימציה. היא מביאה את אהובה אל בית אמה, לקבל את אישור ההורים לזיווג. מעניין, לא אל בית אביה, כי אם אל בית אמה. האם יש לנו כאן זכר למנהגים עתיקים, להם אין תיעוד בתורה ובהלכה? או שמא זקוקה הנערה לתמיכה מצד אמה לקשר הרומנטי, שלא נוצר בדרך המקובלת?

לפני שנים רבות הלחנתי את `צאנה וראינה` עבור טקס חתונה בעין-גדי. הנה הקישור להקלטה פשוטה של השיר

https://www.youtube.com/watch?v=RN6UEnc7M80&feature=youtu.be