עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן - שיר השירים ד' | מני גל

מאת: מני גל התמונה 123 RF Copyright: <a href='https://www.123rf.com/profile_epicstockmedia'>epicstockmedia / 123RF Stock Photo</a> ת.פרסום: 03/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שיטוט במרחבי הרשת לחיפוש אחר לחנים לפסוקי שיר השירים מניב מאות תוצאות, רבות מהן יפות ומרגשות. הטקסטים העתיקים האלה מעוררים יצירתיות מוסיקלית, שראשיתה בשירת שיר השירים כחלק מהמסורת הדתית. מלחינים רבים בדורות האחרונים, ובתוכם יוצרים חילוניים, מצאו גם הם בפסוקי שיר השיר השירים מקור השראה, ועוד היד נטויה. גם אני, הקטן, כתבתי מספר לחנים, שהושרו במסיבות חתונה בעין-גדי באותם ימים רחוקים, כשרצינו לבטא את הקשר שלנו לספר הספרים ולשפה העברית בחגים ובמועדים שלנו.

עת הייתי זמר במקהלת האיחוד בשנות השבעים, פגשתי את יצירתו הנהדרת של יחזקאל בראון למילות הפסוק:

עוּרִי צָפוֹן, וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי, יִזְּלוּ בְשָׂמָיו. יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

יצירה זו מדגימה יפה את ההתמודדות של מלחין יליד מרכז אירופה עם המודוסים (סולמות הצלילים) ה`ישראליים`, שנוצרו פה בארץ. בראון נולד בגרמניה ב-1922, ועלה עם הוריו לארץ בגיל שנתיים. בשנותיו כילד ברחובות קלט את רשמיו המוזיקליים הראשונים, הן מתקליטי האופרות של הוריו והן משירת הנשים התימניות, שעסקו בכביסה בחצר ביתם. בנעוריו היה חניך בתנועת השומר הצעיר והצטרף לקיבוץ משמר העמק. בשנות ה-50 עזב את הקיבוץ, והחל להקדיש את כל מרצו לעשיית מוסיקה. בין תחומי התעניינותו האקדמית היו נעימות יהודיות מסורתיות, שהשפיעו, ככל הנראה, גם על המוסיקה המקורית שיצר.

יש בלחן הפשוט של `עורי צפון` יופי ותמימות, רוגע ורוך. גם כאשר לא היתה היצירה חלק מתכנית הקונצרט, אהבנו להשמיעה כהדרן.

לפנינו ביצוע יפה, של אנסמבל אורטוריו ירושלמי

עורי צפון ובואי תימן – יחזקאל בראון
https://www.youtube.com/watch?v=LIG8fwxTPT0

וכעת, לתוכנו של הפסוק המיוחד הזה. בפסוקים אחרים בפרק שלנו נמצא מגוון מרשים של בשמים, וביניהם מור, לבונה, כופר, נרד, כרכום, קנה (קנה בושם? קנאביס?), קינמון ואהלות. מי שהפרוטה היתה מצויה בכיסו בשפע יכול היה לבשם את גופו בכל אותו מבחר של בשמים, ואין פלא שאלה מוזכרים באותם פיוטי אהבה של שיר השירים. אבל בפסוק זה, לדעתי, מדובר בבשמים אחרים, הם בשמיו הטבעיים של הגוף, שבעת ההתרגשות של מעשה האהבה, עצמתם גוברת (היום מפרסמים מבשמי כביסה עם התואר המגוחך `ניחוח עוצמתי`). הנערה המאוהבת קוראת לרוחות הצפון והדרום לבוא אל `גנה` ולהפיץ את בשמיו, בתקווה שימשכו את דודה לבקר בו, בגן, ולאכול את פריו. פסוק זה מבטא את רוח המגילה כולה, המתארת ללא בושה את יופיו של הגוף ואת קסמו של מעשה האהבה.