אֲחֹתִי כַלָּה - שיר השירים ד' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, צילום יונה ארזי ת.פרסום: 03/01/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספק בידי, האם יש בספרות, בכל הדורות ובכל השפות, שיר אהבה יפה כל כך, ותיאור יופיה של אהובה מפעים ומרגש כל כך, כמו פרק ד בשיר השירים.

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים. מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים.

כמה שירים נכתבו לאורך הדורות בהשראת שורות אלו. 
כך למשל בשירו הקסום של יעקב אורלנד "עץ הרימון". הרימונים הם בני בית בשיר השירים, כמו פרדס הרימונים בפרק זה, ותיאורי שיר השירים הם לב השיר. אורלנד כתב את חלקו הראשון של השיר על בסיס מנגינה בוכרית ששמע בחתונה בירושלים, שעבר לידה במקרה, והמנגינה כבשה אותו. חלקו השני של השיר הולחן בידי ידידיה אדמון.

לרימון, שבשירו של אורלנד נתן ריחו, אין ריח. וכיוון שבמשך שנים סנטו באורלנד על הריח שהדביק לרימון, הוא שינה את המילים ל"נתן לֵחו". וטוב שהשינוי לא נקלט, והקהל נשבה בקסם חירות המשורר.

אורלנד מזכיר את אֶלֶף הַמָּגֵן ואת כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים שבפסוק זה, ולכן הבאתי אותו כאן. אך יש בו גם הדוֹד, ודגולה כנדגלות, ותַּמָּתִי ועֵינַיִךְ יוֹנִים; השיר כולו משדר – שיר השירים. הוא גם נטוע בזירת ההתרחשות של שיר השירים – אזור ים המלח.

עֵץ הָרִמּוֹן נָתַן רֵיחוֹ
בֵּין יָם הַמֶּלַח לִירִיחוֹ.
שָׁב, חוֹמָתִי, גְּדוּדֵךְ מִנְּדוֹד,
שָׁב, תַּמָּתִי, דּוֹדֵךְ מִדּוֹד.

אוֹצְרוֹת אוֹפִיר וּצְרִי גִּלְעָד
רֶכֶב מִצְרַיִם שָׁלַלְתִּי לָךְ, בַּת.
אֶלֶף הַזֶּמֶר אֶתְלֶה לָךְ מָגֵן
מִן הַיְּאוֹר עַד הַיַּרְדֵּן.

אַתְּ כְּלוּלָה מִכָּל כַּלּוֹת,
אַתְּ דְּגוּלָה כַּנִּדְגָּלוֹת
שְׁתַּיִם עֵינַיִךְ כִּשְׁתַּיִם יוֹנִים
וְקוֹל קוֹלֵךְ פַּעֲמוֹנִים.

לָךְ הַתְּרוּעוֹת, לָךְ הַזֵּרִים,
לָךְ כָּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים,
מַה לִּי חֵיל אֶלֶף וּמָה רְבָבָה?
לְבָבִי מֵת מֵאַהֲבָה.

שָׁב אֶל הַקֶּשֶׁת, שָׁב הַחֵץ,
שָׁב הָרִמּוֹן אֶל רֹאשׁ הָעֵץ.
לָךְ וְאֵלַיִךְ הַחַיִל יוֹחֵל,
בּוֹאִי כַּלָּה, כִּי רַד הַלֵּיל.

לָךְ הַתְּרוּעוֹת, לָךְ הַזֵּרִים,
לָךְ כָּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים,
מַה לִי חֵיל אֶלֶף וּמַה רְבָבָה?
לְבָבִי מֵת מֵאַהֲבָה.

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.

המור והלבונה הם צמחים ריחניים המשמשים לבשמים ולקטורת. הוא בושם. אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה – זה דימוי צורני של השדיים כהרים, והם מדיפים ניחוח ערב. המשיכה היא אל המראה ואל הניחוח.

הַר הַמּוֹר מרמז גם על הר המוריה, וככזה הוא מעצים את המתח הגאולי במדרש שיר השירים כשירת הגאולה. כאשר התפלגה ישיבת מרכז הרב, והרב טאו הקים את הפלג החרד"לי יותר, הוא קרא לישיבה שלו הַר הַמּוֹר. המֹר הוא גם ראשי תבות של "המשך מרכז הרב".

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ. אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים.

"אִתִּי מִלְּבָנוֹן" הוא שם של שיר – לחן של נירה חן למקבץ פסוקים משיר השירים, אחד מכמה מקצבים כאלה, פרי עטה.

אִתִּי מִלְּבָנוֹן, אִתִּי, כַּלָּה, תָּבוֹאִי.
מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן.
הִנָּךְ יָפָה, רַעְיָתִי, עֵינַיִךְ יוֹנִים.
זֶה דוֹדִי, זֶה רֵעִי,
בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם (זֶה דוֹדִי).

"אִתִּי מִלְּבָנוֹן" הוא שם ספרו של אלוף יורם "יאיא" יאיר, שתיאר את לחימתה של חטיבת הצנחנים, בפיקודו, במלחמת שלום הגליל.

"אִתִּי מִלְּבָנוֹן" זו שמה של להקת זמר משותפת לילדים מאצבע הגליל, על גבול לבנון, וילדים לבנוניים, מדרום לבנון, ילדי צד"ל, שפעלה בשנים 1999-2000, בהדרכת עֹפר גביש. עופר עצמו הוא חבר קיבוץ יפתח, בקרבת גבול לבנון. אבא של עפר, ישעיהו גביש, ישב במלחמת השחרור בשבי הלבנוני. עפר חיבר יוזמה של הסוכנות להקמת להקה, עם יוזמה של יק"ל (יחידת הקישור ללבנון) למסיבה משותפת של ילדים ישראלים ולבנונים – להקמת להקת נוער משותפת.

זהו תקדים עולמי. להקה של ילדים משתי מדינות אויבות, משני צדי גבול של מלחמה. בני גנץ, מפקד יק"ל, וגבי אשכנזי, מפקד פיקוד הצפון, נתנו את ברכתם וחסותם ללהקה. החזרות נערכו באבן גבול 14, ליד בירנית, במועדון של חיילים, במעבר הגבול, בין שתי גדרות המערכת. עפר גייס את ג`ורג` יוסוף סמען, כמתורגמן ומוסיקאי ערבי.

הילדים כולם, הישראלים והלבנונים, שרו יחד את כל השירים, הערביים והעבריים. היו אלה בעיקר שירי שלום ולצדם שירי כיף.

הלהקה פעלה שנה וחצי, עד הנסיגה מלבנון. ההופעה הראשונה הייתה בכיכר רבין, בעצרת השנתית לזכר רבין, בפני 80 אלף איש. ילדים לבנונים שכף רגלם לא דרכה מעולם בביירות, הופיעה בתל-אביב, שהיא בשבילם פלנטה אחרת. איזו התרגשות!

מחצית מהילדים, חברי הלהקה, היגרו לישראל עם הצד"לניקים לאחר הנסיגה. מארגן הלהקה מהצד הלבנוני נעצר ונכלא לאחר הנסיגה ונפדה בכסף שגויס בידי הורי הילדים הישראליים.

לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה, לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ. מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן. גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם. שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים.

שירים רבים נוצרו בזמר העברי, בתכתובת עם פסוקים אלה. שרה לוי תנאי הלחינה מספר מקבצי פסוקים משיר השירים, שחלקם כבר הזכרנו בפרקים הקודמים. אחד המקבצים, שרובו מפרק ד, נקרא לִבַּבְתִּנִי.

כך נקרא מקבץ פסוקים נוסף, מוכר יותר, שאותו קיבץ והלחין מוני אמירליו.

"לִבַּבְתִּנִי" הוא גם שמו של שיר אהבה שכתבה נעמי שמר, ובו מופיעות השורות הבאות:

לפעמים אחות 
לפעמים את אם לי 
לפעמים אינסוף או התחלה. 
רק אותך אחמוד 
ואחרת אין לי 
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה.

שיר אהבה שכתב ארז לב ארי, אף הוא נקרא "לִבַּבְתִּנִי", ואף הוא שופע, לכל אורכו, משִפְעת שיר השירים.

מה לך בבת העין? גלי לי את פנייך ואדע.
מה לך יפת עיניים? האירי את פנייך, אחות ברה.

הנה את צוחקת את הכאב מוחקת
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה.
לא נשחיר פנינו ישוב מאור עינינו
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה.

מה לך עיניים? מה לך כי תבכי, יונה צחורה?
פתחי לי שערייך, גלי לי סודותייך ואדע.
מה יפו דודייך וריח שלמותייך
נופת תקטוף נא שפתותייך
ארעה בשושנייך, ינוסו כל צללייך
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה.

הנה את צוחקת, את הכאב מוחקת,
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה.
לא נשחיר פנינו ישוב מאור עינינו
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה.

מה יפו דודייך, ארעה בשושנייך,
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה.

"אֲחֹתִי כַלָּה" הוא שמו של שיר אהבה מקסים שכתב המחזאי והמשורר ניסים אלוני, כולו בהשפעת שיר השירים. עודד לרר הלחין.

טל מהר גלעד אביא לך, אֲחֹתִי כַלָּה. 
זהב אופיר אני אמצא לך, אֲחֹתִי כַלָּה.
בשערך אני אקלע שושן שחור כלה.

את פנינת הים אדוג לך, אֲחֹתִי כַלָּה.
ובגדי מלכות אתפור לך, אֲחֹתִי כַלָּה.
בשערך אני אקלע שושן שחור כלה.

אל גני תבואי חרש חרש, 
אל גני באין רואים. 
שחורים כל שושניי, כמו לחם אביונים, 
כמו שיר האהבה.

פת של חרובים אתן לך, אֲחֹתִי כַלָּה.
ושמלת אביון אלביש לך, אֲחֹתִי כַלָּה.
בשערך אני אקלע כוכב רחוק וקר.

את יומי המר תמתיקי, אחותי כלה. 
ובגדי כלולות תתני לי, אחותי כלה. 
בשערך אני אקלע כוכב רחוק וקר.

אל גני תבואי חרש חרש 
אל הגן באין רואים. 
יפים השושנים כמו לחם אביונים, 
כמו שיר האהבה.

על הגן הנעול כתבה רחל המשוררת. השיר, אותו הקדישה רחל "לזר" (ומקובל לפרש זאת כזלמן רובשוב, הֲלֹה הוא זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של ישראל) מבטא כמיהה למפגש, למגע. אך היא נתקלת במחסום. הגַּן נָעוּל. מיהו גַּן נָעוּל? אדם.

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵּה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.
גַּן נָעוּל – אָדָם.
הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
עַד זוֹב דָּם?

הגן הנעול מופיע, לצד השפעות רבות משיר השירים, בשירה של להקת שבע "שכינה":

משכני אחריך 
נרוצה 
הביאני המלך חדריו 
נגילה ונשמחה בך. 
אם לא תדעי לך, היפה בנשים, 
צאי לך בעקבות הצאן 
ורעי את גדיותיך 
על משכנות הרועים.

לא איש בלא אישה 
לא אישה בלא איש 
ולא שניהם בלא שכינה.

באל גם איש וגם אישה. 
האב בעל החכמה 
נהר העדנים 
עץ החיים וגם האישה, היולדת 
האם המניקה 
הגן הנעול 
וים החכמה.

לא איש בלא אישה 
לא אישה בלא איש 
ולא שניהם בלא שכינה.

הגן הנעול, המעיין החתום, אלה המקומות הכמוסים, שאשת אמונים לא תניח לעין זר לראותם או להתקרב אליהם. ב"שירי עיר היונה", רומז אלתרמן למעיין החתום, כאשר הוא כותב על הסליקים; מחבואי הנשק של המחתרת. 
אֶת פִּגְיוֹנוֹ מָרְטָה, נִקְּתָה רוֹבֵהוּ,
צָפְתָה אֶת מַחֲבוֹאָיו הַחֲתוּמִים.

בשירהּ "אחותי רוחמה", כותבת נעמי שמר על המור והקינמון וכל מיני בשמים.

בשירו "פרקים מיומנו של חוזר בתשובה", כתב מאיר אריאל בהשראת שיר השירים:
עד שהאחות התורנית באשמורת הבוקר ריחמה עלי 
ונרגעתי 
הכניסיני אחותי כלה. 
שעשועים - אני לפנייך 
געגועים - אני אלייך 
תעתועים - אני עדייך.

מאיר אריאל ציטט מפרק זה גם בשירו "שדות גולדברג" ("ילדתי שלי, אל תלכי לבדך בשדה המוזהב").

הפסוק הוא: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים. כְּפָרִים אינם ריבוי של כְּפָר אלא של כֹּפֶר – צמח שממנו נעשה בושם, כמו נרד, כרכום, מור וקינמון.

בביוגרפיה שכתב על מאיר אריאל, "ארול אחד", מפנה נסים קלדרון את הקורא למאמר שכתבתי לפני 12 שנים, "צופן אריאל", שבו פענחתי את השיר כתשובה של מאיר אריאל לשירה של לאה גולדברג "את תלכי בשדה" ("האמנם"). הייתי הראשון, או בין הראשונים, לפענח את הקשר בין השירים, והיום זו הפרשנות המקובלת.

מאיר אריאל כתב שיר דאגה של אב או אח בוגר לנערה, שבו הוא מזהיר אותה מפני הסכנות והפיתויים ביציאה למרחב הפתוח. וכמו בשיר השירים, וכמו בשירי מאיר אריאל, לשירי האהבה יש רובד לאומי - אזהרה לחברה הישראלית מפני איבוד העצמיות והיגררות אחרי ערכים זרים ופיתויים חומרניים. השיר מתכתב לאורכו עם מגילת רות, ישעיהו, תהילים וכמובן, שיר השירים.

בחיים עובר שבוע
עוד מעט נִרָדֵם 
לב נודד אל מבוע 
אל שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים 
כְּפָרִים עִם נְרָדִים.

בספר שיריו הראשון של מאיר אריאל, מופיעה גרסה השיר, ובתוכה קטע בלתי מושר: 
יונתי בחגווי הסלע 
הראיני 
השמיעיני.

למה הוא לא שר אותו? לא ברור. למה הוא הכניס אותו לשיר? יתכן שהוא רצה לרמוז דרך שיר השירים, ודרך המטפורה של שיר השירים, שבמעמקי השיר חבוי גם רובד לאומי.

הציטוט הזה מכתב את השיר עם הפסוק, עליו כתב מאיר אריאל את "מדרש יונתי", שיר העוסק בסוגיה הלאומית. יתכן שבאמירה לחברה הישראלית, "אל תלכי לבדך", הוא רומז לזיקה שלו לדת, ליהדות, לאמונה, ומתריע מפני הניכור שבהעדר זיקה כזו; אמירה המופיעה גם בשירים נוספים של מאיר אריאל.

מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו, יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן – קריאה לרוחות לבוא מכל הכיוונים, מצפון ומדרום (תימן) ולהכין את הכלה לזיווג עם הדוד.

מאיר אריאל הכניס את המילים הללו לשירו "שחר עולה":
עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן 
הפיחי גני ייזלו בשמיו 
יבוא דודי לגנו 
ויאכל פרי מגדיו.

שיר שמחברו אינו ידוע, ויואב יצחק שר ללחנו של נועם נתנאל, משתמש בביטוי זה לקריאה לעם היהודי לבוא מקצוות הגולה אל ארץ ישראל.

תֵּן שיפתח השער 
וגלות בו תעבור, 
כבר שבעה מרור וצער 
עוד קוראת מתוך הבור, 
וצופה היא כבר אלפיים 
שנות מחשך שלא העירו, 
אך תמיד נושאת עיניים 
אל חלקת האלוהים שהותירו.

תן שיפתח השער 
וגולה בו תעבור, 
תן שיפתח השער והושט יד לעזור. 
עורי צפון ובואי תימן. 
עורי צפון ובואי תימן.

בן לאב השב ושא - נא 
הטה לבך לאח זועק,
לדור אשר קורא פדה נא 
בלב נסער ופה שותק. 
הבא אותם אל הר זורח 
הצל בנים ממאכלת 
הן על פניהם סימן צומח 
יהודים זועקים - פתח נא דלת.

****

שני יישובים בארץ ישראל קיבלו את שמם בהשראת פרק ד בשיר השירים.

כַּרְכֹּם - יישוב קהילתי ברמת כורזים, סמוך לערוץ הירדן ההררי מצפון לכנרת. היישוב, המשתייך למועצה האזורית מבואות החרמון, עלה לקרקע ב-1986. הוא גם מנציח שם של יישוב קדום באותו אזור – עין כרכום.

מַעֲלֵה לְבוֹנָה - יישוב קהילתי דתי בשומרון, במועצה האזורית מטה בנימין. לבונה הוא שיח ריחני, ששימש להקטרת קטורת בבית המקדש.